זכיתי השבת להתארח בעיר האבות קריית ארבע–חברון.
הגעת יהודים לשבת פרשת ׳חיי שרה׳ בחברון הפכה למסורת. יהודים רבים מבקרים אצל הוריהם – אברהם, יצחק, יעקב, שרה, רבקה ולאה.
בכל שנה הולכת המסורת הזו ומתחזקת; רבים מתוודעים יותר ויותר למקורות ההיסטוריים והרוחניים שלהם, והיסוד שבו כל הסיפור הלאומי שלנו התחיל – הוא בחברון.
אבות ואמהות האומה הישראלית נטעו בDNA הלאומי של כולנו את תכונותיהם, כפי שהם מתוארים בחומש בראשית.
ולכן, כשאנו עוסקים בדמותם אנו לומדים למעשה על עצמנו.
יום יבוא, ובע״ה כל יהודי יגדל על תפיסות יסודיות אלו, המהוות מקור כוח עצום לחוסננו ולעתידנו
היישוב היהודי בחברון מתקיים באופן רציף מתקופת המקרא עד ימינו (למעט הפסקות קצרות), למרות רדיפות בלתי פוסקות והקושי להתיישב שם, יהודים רבים מסרו את הנפש כדי להיות קרובים לאבות ואמהות האומה השוכנים במערת המכפלה.
לא רק מפני שאבותינו קבורים שם, אלא משום שאבותינו חיו שם.
לאחר מלחמת ששת הימים התגבשה חבורה של יהודים חשובים במטרה לחדש את היישוב היהודי בחברון.
הקבוצה הלכה וגדלה, ופעלה גם ברמה המדינית כדי להרחיב את היישוב ולהשיב את הנוכחות היהודית לעיר ולמערת המכפלה.
מתנחלי חברון הקימו שכונות יהודיות בעיר, שיקמו בתי כנסת ושימרו מקומות היסטוריים, כמו קבר עתניאל בן קנז.
הסכמי אוסלו הרעו מאוד את תנאי החיים בחברון והביאו לפגיעה חמורה בגוף ובנפש של רבים, שחיו במסירות נפש יום יומית תחת טרור ערבי מתמשך ולמרות זאת נשארו מחוברים בעבותות של אהבה לשורשים ולאבות שלנו.
בכל פעם שעשיתי תעסוקה מבצעית במילואים בגזרה, לקחתי את הלוחמים שרצו בכך לבקר במערת המכפלה.
חלק גדול מהם לא היה שם מעולם, ולאחר ביקורם הם התפעלו כל כך מהיהודים שגרים שם.
הם אמרו לי שלא הצבא שומר עליהם, אלא הם אלו ששומרים יום יום על הנכסים הכי חשובים של עם ישראל; מקורות ההשראה הלאומיים שלנו.
חיילים אחרים, בעלי עומק מיוחד, אף אמרו לי שהאבות והאמהות הם אלו ששומרים על המתיישבים ועל החיילים בגזרה.
החיים בחברון של אלו שגרים שם אינם חיים פרטיים; אלו חיים כלליים מאוד.
חיים במקום כזה באים לסמל לכל עם ישראל לא רק שחברון קדושה משום שהיא מקום קבורת האבות במערכת המכפלה, זה פשוט וברור,
אלא שהחיים בחברון מבטאים שכל חלק וחלק במדינת ישראל ובארץ ישראל הם קדושים ומיוחדים, ושהקשר של עם ישראל לארצו אינו רק כקשר הטבעי של כל עם לנחלתו.
