א. שני כללי ההפעלה של 'הצדק הפרוגרסיבי'
'הצדק הפרוגרסיבי' מחק לחלוטין את מושגי הטוב והרע היסודיים ביותר של בני האדם והחליף אותם בשני כללי הפעלה: הכלל הראשון הוא שימוש ב'תודעת קורבן' כדי להצדיק ואף לתדלק רוע. ככל שתצטייר כקורבן גדול יותר של סיטואציה, כך יגדל ה'אשראי המוסרי' שלך להיות אלים. הקורבן יהיה צודק תמיד, וכל מעשיו יוכשרו. הכלל הזה חשוב מאוד, אך לא מספק. יש כלל שני, חשוב עוד יותר: שימוש חכם ב'אשראי המוסרי' של 'הקורבנות' כדי להצדיק חתירה להשמדת ישראל ומה שהיא מייצגת בעולם.
כדי שהאסלאם, הנחות מבחינה צבאית ואסטרטגית, יקבל תמיכה מערבית להשמדת ישראל, הוא זקוק לחברה שתשמש כקורבן מוחלט
ב. האסטרטגיה הפרוגרסיבית-פלסטינית
שני הכללים האלה מתכנסים ליצירת אסטרטגיה: ככל שהאויב של ישראל יהיה מדוכא ומוכה יותר, כך תגדל הלגיטימציה המערבית לשלילת קיומנו. ככל שהוא יוכל להציג תדמית של קורבן הנמצא במצוקה גדולה יותר, כך הוא יוכל לגייס תמיכה מוסרית בין-לאומית להשמדת ישראל.
זו האסטרטגיה הפלסטינית על רגל אחת. הפלסטינים משמשים בפועל כזרוע הצבאית של התנועה הפרוגרסיבית המערבית. כדי להצדיק תנועה להשמדת ישראל בזמנים אלה, חברה זו צריכה לקבל על עצמה להיות הקורבן האולטימטיבי, להיות בתחתית סולם הדיכוי. כדי שהאסלאם, הנחות מבחינה צבאית ואסטרטגית, יקבל תמיכה מערבית להשמדת ישראל, הוא זקוק לחברה שתשמש כקורבן מוחלט. זו תוכל ליצור גב מערבי לשלילת קיומה של ישראל.
אגב, חמאס הוא רק אחד ה'מותגים' של התנועה הזו. כל מיזם מבית יוצר פלסטיני משמש – בהגדרה – קורבן מדוכא, כדי לתדלק את המשך החתירה להשמדת ישראל.
ברגע שמשתחררים מהלפיתה הפרוגרסיבית,
האויב העומד מולנו מתגלה כפי שהוא, תרבות של רוע מוחלט.
הנה סיפור קטן של עיתונאי וסופר אמריקאי שגילה זאת לפני עשור
ג. אסטרטגיה צבאית פרוגרסיבית
לכן המאבק נגד הפלסטינאים קשה הרבה יותר מאשר נגד חיזבאללה ואיראן. הם מיטיבים יותר מכולם ליצור חזית שכל-כולה קורבנות ומדוכאות, המשמשת חרב השמדה למדינת ישראל.
הרעיון הזה הוא הבסיס לכל הפעולות של חמאס. מכוח הרעיון הזה הם בנו מנהרות תקיפה מתחת לשכונות המגורים. הם בנו את המוצבים הקדמיים בתוך כיתות הלימוד, בתי החולים וחדרי השינה של הילדים. ככל שהמערך הצבאי שלהם מתפרק, ואיתו שכונות מגורים שלמות, רף הקורבנוּת שלהם גדל. ככל שהוא גדל, הם מקבלים גב גדול יותר במערב להתעצם שוב כדי לתקוף את ישראל.
השבי בידי 'צדק פרוגרסיבי' מייצר מנגנון שבו ככל שעזה מובסת, כך היא מתעצמת. ככל שהיא מובסת, כך היא רותמת אליה יותר את העולם – חלק מתוך עבדות תודעתית לצדק הפרוגרסיבי, וחלק מתוך כוונה תחילה להשתמש בעזתים כדי למנוע את תקומתה של ישראל.
התודעה הפרוגרסיבית עצמה היא כלי שרת כדי לבנות מנגנון שנאה עולמי לישראל בעידן שבו ישראל היא מעצמה ריבונית. לא מעניינים אותם הקורבנות כמו שמעניין אותם להשתמש במנגנון הזה כדי לשלול את קיומה של ישראל.
כשננתק בעולם את הקשר המרושע בין צדק לקורבנות, קשר הנותן בכל פעם חמצן מחודש לזרוע הצבאית של הפרוגרס, נפתור גם את הבעיה הפלסטינית, ונביא שלום במזרח התיכון.
ד. מצוקת החטופים בשירות העזתים
בחשיבה הפרוגרסיבית, מדינת ישראל והשבויים שלה אינם נמצאים באותו צד. מדינת ישראל היא המדכאת. החטופים הם המדוכאים. בתפיסתה, המצוקה הנוראה של החטופים נמצאת באותו צד של מצוקת העזתים, ולא בצד של ישראל. לכן, גורמי שמאל, בעולם וגם בארץ, כורכים את מצוקת החטופים יחד עם מצקת העזתיםו! מבחינתם המאבק למען החטופים ולמען העזתים הוא בדיוק אותו מאבק, של שתי קבוצות של מדוכאים. והמדכא הוא ישראל. צה"ל. ממשלת ישראל. ראש הממשלה. כל אחד לפי דרגתו.
לכן, מצוקת החטופים לא רק שאינה מזיזה את העולם הפרוגרסיבי מתמיכה בעזה ואף בחמאס, אלא מחזקת אותה. תפיסת העולם הזו, שדָבקה גם בגרעין הקשה של השמאל הפרוגרסיבי כאן בארץ, מדרדרת אותו אל פסיכוזה מרושעת הנאחזת במאבקי המדוכאים כדלק המוסרי שלה.
ה. מנצחים עם תודעה
את התפיסה הפרוגרסיבית המתדלקת את המנוע העזתי לא מנצחים רק עם גייסות, אלא בעיקר עם תודעה. את המסכה הליצנית הזו צריך לחשוף בכל הזדמנות כפי שהיא – שפל מוסרי רצחני עטוף במתק שפתיים. צריך להילחם על המעגלים החברתיים בארץ ובעולם שנשבו בידי התפיסה הזו ולהצילם מאותו גרעין קשה של שונאי ישראל ואדם המשתמשים במתק שפתיים כדי לגייס קואליציה רחבה נגד ישראל. את הגורמים בארץ הבוחרים בזדון להצטרף למוסר הפרוגרסיבי הזה, מתוך שנאה עצמית, צריך להפוך לאנשים מצורעים המורחקים ממחנה ישראל. הם הפכו את עצמם לסנגורים של חמאס ועזה.
הצדק הפרוגרסיבי הוא יצר מוות, היודע היטב להתעטף במחלצות של דאגה לחלשים. מעולם לא הייתה תנועה מרושעת כל כך העטופה במעטפת מתחסדת כל כך. הבחירה בחיים מתחילה מחשיפתה כפי מה שהיא. כשזה יקרה, הניצחון הצבאי על האויב החלש אך הקטלני ביותר יהיה קל ומהיר.
