- עצרו רגע ונסו להיזכר כיצד השתנה סדר היום הציבורי במדינת ישראל. את הפרחים יש לשלוח לתקשורת הישראלית בעיקר.
לפני כשנה התנהל קמפיין שקרא ל'ממשלת אחדות', תוך הסבר על כך שהשסע בחברה הישראלית הוא הסכנה החמורה ביותר ושהחזרת החטופים היא היא המטרה העליונה שיש, וכדי להימנע מאסון – אנחנו חייבים לחתור לממשלת אחדות.
כך קידם הארגון המתעתע ״הרבעון הרביעי״ קמפיין עם שילוט ובו נתניהו, אריה דרעי ויאיר גולן, תחת המסר ״אין ברירה, רק ממשלת אחדות!״. הסברנו כאן בקבוצה שמדובר בקמפיין דה-לגיטימציה ציני לממשלה, אבל יש שחשבו שאנחנו פשוט נגד אחדות. (חפשו באתר שלנו את המאמר ׳משחקי התודעה׳).
חלפה שנה, והתקשורת, ארגוני השמאל והפרוגרס החליפו את דפי המסרים.
האחדות כבר פחות באופנה. הם החליטו ליצור מחנה חדש: ״ברית המשרתים״ – בלי החרדים (ועם הערבים, ששששש).
לאן נעלמה בקשת האחדות? מה קרה לסכנת השסע בעם? הם החליטו כי מעתה יש סכנה גדולה יותר – החרדים המשתמטים. זו הפצצה המתקתקת שיש לנטרלה.
כיצד קורה שאנשים נופלים בפח הזה ונוסעים ברכבת הרים מחשבתית, המזיזה אותם מהקצה אל הקצה?
- כיצד אירע שהאזרחים שינו את התודעה כל כך מהר?
ככה זה כשאתה פיון על לוח שחמט של מעצבי התודעה, המשחקים לך במחשבות. בכסף גדול אפשר למכור לך הכול. מחר ישכנעו אותך לסלוח לחרדים ולחזור לאחדות.
כיצד קורה שאנשים נופלים בפח הזה ונוסעים ברכבת הרים מחשבתית, המזיזה אותם מהקצה אל הקצה?
- חשיבה ביקורתית וקרום חצי-בררני
כדי להסביר את התופעה נקפוץ לרגע למשל ממדעי הטבע והביולוגיה. אל תלכו לאיבוד.
מדוע כשמכניסים סוכר לתוך מים הוא מתמוסס ומתערבב בכל נפח המים באופן שווה? לתופעה הזו קוראים בביולוגיה ״דיפוזיה״ (ובעברית: פעפוע), מדובר בפיזור של חומר ממקום עם ריכוז גבוה למקום עם ריכוז נמוך עד להגעה למצב של ריכוז אחיד.
דיפוזיה קיימת גם בעולם הרעיונות.
כאשר ישנו ריכוז של אנשים מתוחכמים או אנשים העוסקים בפרסום, הדעות שלהם בהכרח יעברו גם לאנשים הפחות חכמים. אני קורא לזה 'דיפוזיה רעיונית'.
נשאל: אם כך, כיצד התאים בגוף אינם מתפוצצים מכל מיני חומרים מרוכזים שנכנסים לתוך הגוף?
התאים מוקפים ב״קרום חצי-בררני״, שהוא שכבה של שומנים וחלבונים השומרת על התא. היא מפרידה בין הסביבה הפנימית של התא לסביבה החיצונית ומאפשרת רק לחומרים חיוניים להיכנס לתוך התא.
כך התא נשאר אינדיווידואל בתוך המערכת הגופנית. הוא גם מושפע, אבל רק ממה שהוא רוצה להיות מושפע.
מה שקורה לאנשים רבים, הצורכים תקשורת ללא חוש ביקורת, הוא שאין לתודעה ולשכל שלהם ״קרום חצי-בררני״. אין להם יכולת להבדיל בין רעל לבין מזון חיוני. הכל נקלט אצלם בתודעה והופך להיות חלק מהם. למעשה הם עוברים 'דיפוזיה רעיונית' – כמו סוכר המתמוסס במים ו׳מאבד את עצמיותו׳, כך תודעתם נשטפת במבול הרעיונות והקמפיינים.
במקרה הרע הם מאבדים את החשיבה העצמית שלהם, ובמקרה היותר גרוע הם הופכים להיות שותפים מלאים של הקמפיינים, ללא הבנה שהם משרתים אג׳נדה ההורסת את הדברים שהם מאמינים בהם. מה שנקרא – 'אידיוטים שימושיים'.
גם לאנשים חכמים קשה להבחין בזה, כי 'דפי המסרים' וההשפעה על התודעה מגיעים מכל עבר: מערוצים 12 ו-13, מ'תאגיד השידור הציבורי', גלי צה״ל, רשת ב' וכו', וגם מ'מקור ראשון' וממאמרי דעה בערוצים הנחשבים דתיים. כך נוצר לחץ חברתי שאינו מאפשר לחשוב אחרת. אף אחד הרי לא רוצה להרגיש שונה, מוזר או לא מוסרי. בנוסף, אין תודעה אחרת שהם נחשפים אליה.
הכלל הוא פשוט: אם אתה נמצא במקום העוסק בתודעה, אתה חייב לצרוך במקביל תוכן ביקורתי
- יודגש: בקמפיינים האלו יש בדרך כלל נקודת אמת. אחדות היא באמת ערך חשוב, וגיוס כל עם ישראל ובתוכם החרדים הוא באמת דבר חשוב.
אבל מי שלפני שנה צעק ״אחדות עכשיו״ ולפתע צועק ״ברית משרתים עכשיו״ – הוא ללא ספק בדיפוזיה רעיונית וללא שום חשיבה ביקורתית (מלבד מנהלי הקמפיין כמובן, אצלם הכול מחושב).
מעצבי התודעה, שדיברו כל הזמן על החטופים ועל ״עסקה בכל מחיר״ בעזה, עוברים בהדרגה לקמפיין הבא – ״הרעב בעזה״, תוך שימוש בידיעות שקריות ובתמונות של ילדים מורעבים בעזה (בדרך כלל ליד אותם ילדים צנומים נמצאים בתמונה הורים או חברים מלאים ושבעים).
מטרת הקמפיין הזה היא לגרום למדינת ישראל להפסיד במלחמה על ידי קריאה לעולם להפעיל עלינו לחץ לסיום המלחמה. וכמובן, הקמפיין פוגע בהחזרת החטופים. מי שאין לו חשיבה ביקורתית יאמץ בהדרגה את 'דף המסרים' הזה, ומדובר באזרחים רבים במדינת ישראל בלי שום חשיבה ביקורתית.
אם אתם חברים בקבוצה זו, אתם כנראה מודעים לשקר הזה, אבל שימו לב לתמונת הפאזל השלמה ולא רק לחלק ממנה.
- מה אפשר לעשות?
ראשית – להכיר במציאות.
שנית – חיסון רעיוני. זה מה שאנו משתדלים לעשות פה.
הכלל הוא פשוט: אם אתה נמצא במקום העוסק בתודעה, אתה חייב לצרוך במקביל תוכן ביקורתי. הגיע מרצה כלשהו להרצות על נושא כלשהו? תתכונן. קרא עליו ועל דעותיו. חפש מי סובר אחרת. זה בדרך כלל יספיק כמענה ראשוני.
הכול – האקדמיה, התקשורת, מכוני המחקר, משרד החינוך והתרבות וכו' – מאוד מאוד פרוגרסיבי. כאשר נכנסים לצפות בערוץ תקשורת, לא נכנסים לזירה סטרילית; יש שם אג׳נדה ועולם ערכים שהצופה מושפע מהם.
-ומי שלא צורך תקשורת? אין דבר כזה.
הרי איך אנו יודעים שיש חטופים בעזה? ואיך יודעים שהחרדים לא מתגייסים? כי מי שלא צורך תקשורת בערוצים המקובלים, צורך אותה דרך סביבתו – דיפוזיה רעיונית, זוכרים?
