הדברים שתקראו פה נבחרו דווקא בגלל הישירות שלהם ודווקא בגלל ההתעקשות לא ליפות את המציאות ולהעביר את הדברים כפי שהם מבלי לעדנם.
לפניכם ציטוטים נבחרים מתוך כתבתה של הדס צורי בעלון ׳קרוב אליך׳ על ענת אלקבץ, אמה של סיון הי״ד שנרצחה בכפר עזה. ההדגשות שלנו.
״תמיד כשאני אומרת ׳סיון׳ אני מרגישה שאלוקים איתה.
נקודת המוצא לכל החיים שלי כיום – שהם ממש חיים חדשים מבחינתי – היא מה שקרה אצלי בשביעי באוקטובר. וזה קרה בלי שחשבתי על הדברים ובלי שבחרתי אותם. היה לי ברור מהרגע הראשון שסיון, יחד עם עוד אלף ומאתיים הנרצחים באותה שבת – נרצחו אך ורק כי הם יהודים.
כשהדרכתי קבוצות מבקרים בתוך ׳הבית של סיון׳ והייתי אומרת להם שהם נרצחו כי הם יהודים, היו כאלה שדאגו לתקן אותי ואמרו ״הם נרצחו כי היו ישראלים״. כיום שנה וחצי אחרי, אנשים כבר לא מתקנים אותי..״
כשפגשתי את הכיתוב ׳סיון אלקבץ הי״ד׳ התחלתי לתהות: אם היא נרצחה כיהודייה, מה זה אומר להיות יהודייה?
׳הבית של סיון׳ הוא שמו של המיצג שהקימה ענת בדירה הקטנה של סיון בכפר עזה, הדירה הוחרבה כליל והפכה לגיא הריגה.
את אותו יום נורא עשתה ענת עם בעלה שמעון בממ״ד בביתם בכפר עזה מהשעה שש וחצי בבוקר ועד אחת בלילה.
״בזמן הזה קרו לי שני דברים – שתי תובנות ירדו לתודעתי, התובנה הראשונה הייתה שכל זה קורה לנו בשל יהדותנו, והתובנה השנייה היא לגבי הצבא.. אם יש מי שאני כועסת עליהם מאוד, אלה הם מקבלי ההחלטות בצבא. אנשים אומרים שייקחו אחריות. ואני אומרת: מה זה לקחת אחריות? זה לא מקום שאפשר לקחת עליו אחריות. הם יושבים בתפקידים בכירים שכאלה והם לא מילאו אותם!
אחריות אפשר לקחת על תקלה או על טעות, על משהו שתכננו ולא יצא כראוי. אבל מה שקרה בשביעי לאוקטובר הוא פשע, ועל פשע עומדים לדין ומשלמים מחיר…"
ענת סבורה שאירועי 7/10 קשורים למפגני השנאה שהתרחשו לפניהם: ״אני חושבת שזה מאוד קשור לסרבנות, לפילוג, להסתה, לשנאה.
אני מרגישה שהייתה שנאה, ושנאה זה מסוכן. יש לנו עבודה, כי באמת מי שעד עכשיו מצליחים לכפות את עצמם על אחרים הם אלה שמדברים כל הזמן על כפיה דתית ופוחדים מ׳הדתה׳.
אתם למעשה פוחדים מעצמכם כי אתם עצמכם כופים! ככה אני חווה את זה. הגרעין הזה הוא מלא שנאה וכנראה גם מלא בכסף, וזה שילוב מאוד מסוכן״.
״הקהילה בקיבוץ כפר עזה היא קהילה מדהימה של אנשים טובים שבאמת האמינו בכל ליבם שאפשר לדבר ולעשות שלום. משפחת קוץ, המשפחה שהתחילה את הנוהג שבכל שמחת תורה מפריחים עפיפוני שלום לכיוון עזה נרצחה מיד בתחילת המתקפה. אבא, אמא ושלושה ילדים נרצחו יחד בממ״ד״.
״ביום ההולדת שלי (פורים) קראנו את המגילה כהלכתה בבית של סיון בכפר עזה״.
״אני לא כועסת על אלוקים, זה היה ברור לי מהרגע הראשון. תמיד האמנתי באלוקים, גדלתי בבית מסורתי, הדלקנו נרות שבת, היה קידוש בבית והיינו הולכים לבית הכנסת. בשום שלב בחיים שלי לא הייתי מנותקת מאלוקים ומהיהדות, תמיד הייתי בן אדם מאמין, וכעת אחרי מה שקרה לנו אני מרגישה שלמרות שסיון עזבה את העולם, היא חיה בתוכי. אני מרגישה שהיא קיצרה לי את הדרך, ולכן לא עברתי את השלב של כעס על אלוקים ואח״כ לחפש ולשאול כל מיני שאלות ואולי לחזור. אני לא כועסת עליו מהרגע הראשון״.
״כשפגשתי את הכיתוב ׳סיון אלקבץ הי״ד׳ התחלתי לתהות: אם היא נרצחה כיהודייה, מה זה אומר להיות יהודייה? הרגשתי שאני לא יודעת המון דברים, כמו למשל: איך מתנהגים ומה עושים באבלות. כשישבנו שבעה, היו כל מיני הלכות שרציתי שנקפיד עליהן. זה היה לי ככ חשוב, והרבה דברים לא ידעתי״.
"המשימה והשליחות שלי היא שבתור העם היהודי אנחנו נבין מה המקום שלנו בתוך המארג היהודי, כי לכל אחד מאיתנו יש תפקיד שמתחיל ברגע שהוא נולד. התפקיד הזה הוא להכיר ולדעת את הזהות שלנו ולהבין מי אנחנו.
החלום שלי כאשת חינוך הוא להיות חלק מצוות שחושב איך להכניס לתוך מערכת החינוך את המקום של הזהות היהודית.
הייתי צריכה לאבד את הבת שלי כדי להגיע למקום הזה. אני אומרת לעצמי: למה לא הייתי פה קודם? איך זה יכול להיות? למה הייתי צריכה להגיע לגיל הזה ולאבד את הבת שלי כדי שאוכל להגיד שמה שאני רוצה לעשות היום במערכת החינוך זה לעסוק במקום של הזהות היהודית?!..״
למה אנחנו לא יודעים לעשות אותו דבר? כי אנחנו לא מכירים בזהות שלנו!
לאחרונה נחשפה לנאום של צביקה מור, אביו של החטוף איתן והתרשמה מאוד:
״הוא איש מדהים ממש, הוא חייב להישמע ולא נותנים לו. הוא אומר שכבר לפני 3000 שנה כשהייתה מלחמה דומה מה שעשו זה מצור ולא הכניסו לאויבים שום דבר עד שהם זעקו: אנחנו רעבים וצמאים, קחו את מה שאתם רוצים. למה אנחנו לא יודעים לעשות אותו דבר? כי אנחנו לא מכירים בזהות שלנו!
