א. הרבי מצאנז איבד בשואה את אשתו ו-11 ילדיו. יהודי שעבר איתו את הגיהנום כך סיפר:
"הייתי באושוויץ, ושם הייתה גבעה שהנאצים ימח שמם, היו נהנים להניח משא כבד על היהודים ולהריצם במעלה הגבעה. היהודים המורעבים והמותשים היו קורסים במעלה הגבעה, והרשעים היו הורגים אותם.
אני הייתי בעל כוח פיזי רב, והצלחתי לרוץ במעלה הגבעה. והנה, להפתעתי, לידי הצליח לרוץ יהודי שברירי, שמלמל כל העת בהתלהבות את הפסוק "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל".
זה היה הרבי מצאנז שלאחר השואה נישא מחדש, זכה לשבעה ילדים והקים את חסידות צאנז מעפר וייסד את קריית צאנז ובית חולים לניאדו בנתניה.
ב. יהודה קנדל, גיבור ישראל (חברנו לקבוצה), הוא בעל עיטור המופת מהקרב בגבעת התחמושת.
בתו יעל שורק, שהייתה בחודש תשיעי להריונה, יחד עם בעלה אייל הי"ד, נרצחו בכרמי צור לפני כ-22 שנה.
כשהגיעו לכפר פינס בשבת להודיע ליהודה על הבשורה המרה, הוא שמע, הפנים וביקש מנציגי קצין העיר לחזור במוצ"ש.
שבת היא ואין אבלות בשבת.
את הבשורה הזו הוא שמר אצלו בקור רוח מבלי לשתף אף אחד מבני ביתו, עד סמוך ליציאת השבת כשהחלו עיתונאים להגיע אל הבית.
בהלוויה ביקש יהודה מהנוכחים לשיר יחד איתו את השיר ״אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָ͏ִם תִּשְׁכַּח יְמִינִי״.
ג. יעקב ומרינה מושיאשווילי שכלו את בנם נתנאל הי"ד בעזה לפני כ-12 שנה. יעקב שירת בעברו בגולני ונתי הי"ד הלך בעקבותיו.
אחיו, מיכאל, שירת גם הוא בגולני ולאחר שחרורו התגייס לשב"כ. בתחילת המלחמה הנוכחית קפץ מיכאל מביתו לאור ההבנה שאירוע חמור מתרחש בדרום.
מיכאל הי"ד נהרג בקרבות ליד זיקים ובבית העלמין הצבאי באשקלון קבורים, זה ליד זה, שני אחים, בנים למשפחה יקרה.
לפני כחודש הכניסה המשפחה ספר תורה בתהלוכה מרגשת ושמחה לעילוי נשמתם.
ד. אלישיב וידר הי"ד נהרג ערב חג הסוכות האחרון.
להוריו הגיעה הבשורה בשעת לילה מאוחרת.
למחרת הלכו בני המשפחה לבית הכנסת, התפללו כרגיל, בירכו ושרו הלל, מבלי לספר על כך לאף אחד כדי לא לפגוע בשמחת החג.
אשרי העם שאלו בניו.
אך עַם חפץ חיים ראוי שיסמן לעצמו מגדלורים ערכיים לאורם יש לחנך ובעקבותיהם ללכת
״וְאַל תָּדִין אֶת חֲבֵרְךָ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ״.
אין לנו טענות חלילה כלפי אף פרט.
ודאי לא כלפי משפחות שכולות שעולמם התהפך עליהם ברגע ויגונם גובר.
אך עַם חפץ חיים ראוי שיסמן לעצמו מגדלורים ערכיים לאורם יש לחנך ובעקבותיהם ללכת.
המשותף לסיפורים הללו הוא הערך הגדול העומד מחוץ לחייהם הפרטיים שבעבורו ראוי לחיות ואם צריך אף למסור את הנפש.
מי שאין לו ערך עליו הוא מוכן למות, בעומק העניין גם אין לו ערך עליו שווה לו לחיות.
בשורש שמחת תורה עומד ערך נצחי. אנחנו משתדלים עד כמה שידינו משגת להתרומם אליו, לא להנמיכו אלינו.
למרות הקושי ולמרות הכאב.
כך מתחברים אל הנצח, כך מנצחים ובזאת אף מתנחמים.
מוזמנים למצוא לעצמכם את השמחה המתאימה לכם, דווקא השנה יותר מבכל שנה אחרת.
בישובי הדרום, במאהל הגבורה, בהקפות של ׳ראש יהודי׳ בת״א, או בכל מקום אחר.
נָגִיל וְנָשִׂישׂ בְּזֹאת הַתּוֹרָה כִּי הִיא לָנוּ עֹז וְאוֹרָה.
חג שמח!
