א. מקור המוסר

במשך שנים רבות טווה ברק את ההפיכה השיפוטית שלו הרחק מאור הזרקורים, בפסקי דין מפולפלים, כאשר בתהליך איטי אבל בטוח הפקיע את הסמכות מנבחרי הציבור, והעביר אותה אל חבורת פקידים לא נבחרים. כשעסק בכך ברק כשופט היו מעטים שהבינו את מה שהוא מעולל, אך כאשר אהרון ברק יוצא אל אור הזרקורים, אנו מקבלים מתנה נפלאה – את המחטא הטוב ביותר, את אור השמש שחושף את עמדותיו לעין כל.

כאשר בוחנים את צורת ההסתכלות של ברק, ניתן לראות את מקור המוסר שלו.

בלב הוויכוח בציבור הישראלי על ועדת חקירה ממלכתית או ממשלתית, או ועדת בדיקה כזו או אחרת, הרעיון המסדר הוא שכשל כמו זה שהתרחש בשבעה באוקטובר – אסור שיקרה לעולם; לעומת זאת, כאשר אהרון ברק מדבר על ועדת חקירה – הרעיון המסדר הוא מציאת חן בעיני אומות העולם.

מקור המוסר שלו כלל לא קשור לעמו, אלא למוסר אוניברסלי גלובאלי וחסר זהות.

שבעים שנה לאחר אמירתו המפורסמת של בן גוריון, "עתידנו אינו תלוי במה יאמרו הגויים, אלא במה יעשו היהודים!", מסתבר כי "מה יאמרו הגויים" הוא העיקר על פי אהרון ברק. באופן מהותי כמובן.

את מי מוכן אהרון ברק להקריב בתמורה לכך שהוא ירגיש עליונות מוסרית וחלק ממשפחת העמים?

ב. מי יהיה הכבש בסולחה?

לרעיון המסדר יש איפוא השלכות שעשויות להשפיע בפועל על רבים מאיתנו.

לחקירה שמבקש אהרון ברק לקדם – חקירה שכאמור מתמקדת בשאלה מדוע נפגע האויב, ולא מדוע נפגענו אנו – יהיו מחירים. אולי מחירים כבדים.

את מי מוכן אהרון ברק להקריב בתמורה לכך שהוא ירגיש עליונות מוסרית וחלק ממשפחת העמים? את חיילי צהל? את אלו שקפצו באותו יום הטבח הנורא? את אלו שפיקדו על המערכה?

על פי ברק, לוחמי ומפקדי צהל יהיו הכבש בסולחה שבין אהרון ברק וחבורתו לבין ניקוי תחושת המצפון שלהם אל מול בתי דין בינלאומיים.

היכן הם אותם אנשי 'ברית המשרתים' הדואגים למילואימניקים, בהתייחס לדברים הללו של אהרון ברק? דממה.

ג. בג"ץ – ממחוללי המחדל

בתי המשפט צריכים להיחקר בכל הנוגע לטבח ולסיבות שהובילו אליו. האם השופטים יחקרו את עצמם?

האם הם יחקרו את אמירתו של יצחק עמית, "בית המשפט מעמיד עצמו לרשותכם", בעודו מזמין את נציגי האויב בכל עת שיחפצו, ובלבד שרק ימצאו את האמתלה המשפטית כדי לדאוג ל'סיוע הומניטרי' לאויב?

באייר תשס"ד, ערבים מעזה רצחו את טלי חטואל יחד עם ארבע בנותיה הי"ד בציר כיסופים.

על הבתים ששימשו כמחסה למבצעי הרצח אמר הרמטכ"ל דאז בוגי יעלון: "יש פה בפרוזדור כיסופים בתים קרובים לציר שאנחנו מטעמי ביטחון שקלנו וגם רצינו להזיז אותם ולפצות את התושבים אולם הדבר לא אושר לנו במערכת המשפטית".

האם יחקרו את שופטי בג"ץ על הדברים הללו? האם הם יחקרו את האסטרטגיה המאפשרת 'הפגנות' בפרימטר? ובעצם את ביטולו המוחלט, וההתרגלות של האויב להגיע עד לקו המגע בכל עת שיחפוץ, ומבלי שייפגע?

האם שופטי בג"ץ שאחראים למחדל הגדול הזה באמת יכולים לחקור את עצמם?

ד. מי הריבון?

"מלוא כל הארץ משפט", אמר אהרון ברק. לא החברה, לא הציבור, לא אזרחיה של המדינה קובעים את אמות המוסר ואת ההחלטות המדיניות הרצויות – אלא מי שיקבע הוא רק בית המשפט.

מיעוט שחצני, חסר עכבות, השולט בעם על פי אמות מוסר הזויות שכאמור לא קשורות כהוא זה לרצון העם ולמקורות המוסר והתרבות שלו.

זוהי שאלת השאלות המרכזית בחיינו.

כשאהרון ברק אומר שאסור שועדת החקירה תהיה 'שלנו', הוא בעצם אומר שאסור שהאזרחים יקבעו את גורלם במו ידיהם, שאסור שהעם יהיה הריבון על חייו

ה. הלנו אתה?

אהרון ברק מאשים את ממשלת ישראל שרוצה ועדת חקירה 'שלנו' ובתי משפט 'שלנו' ומשטרה 'שלנו'.

מי זה ה'שלנו' הזה? הרי הממשלה לא עומדת בפני עצמה. הממשלה נבחרה על ידי העם.

'שלנו' זה למעשה ועדת חקירה שתשקף את רצון העם ותביא לידי ביטוי את המוסר של העם.

המסקנות הביטחוניות יהיו נגזרת של אותה הרוח.

כשאהרון ברק אומר שאסור שועדת החקירה תהיה 'שלנו', הוא בעצם אומר שאסור שהאזרחים יקבעו את גורלם במו ידיהם, שאסור שהעם יהיה הריבון על חייו.

משמעות המילה 'שלנו', שנאמרה בזלזול, היא 'של העם'.

זה בסך הכל המשך השיטה של אהרון ברק, שסבור שמיעוט קיצוני, שמאלני ורדיקלי ייקח את השליטה על ההחלטות הציבוריות של העם כולו, העם הנבער בעיניו.

ו. סיכום

יחקור מי שיחקור, ובלבד שלא יינתן משקל-יתר לפקידות הלא-נבחרת, שאינה מייצגת את העם ומסורתו.

אין כאן מחלוקת על פרטים כאלה או אחרים, אלא על מי הריבון.

ובסוגיה הזו, כפי שאומר נשיא ארגנטינה, "אסור לתת להם מטר".