זה הזמן לתת למוח, לשכל ולעובדות לדבר, ולא לרגשות סוערים, מטלטלים וחסרי יציבות, המאפשרים למניפולטורים לפעול את פעולתם על מצע נפשי מעורער.
אם אדם פעל בזדון, ולנוכח האשמות כלפיו הוא בוחר לקחת את חייו או אפילו רק לנסות לעשות זאת – זו אחריותו. הדבר עצוב כמובן, אבל האשמה מוטלת עליו, לא על קורבנותיו.
הקמפיין החל; ראו הוזהרתם!
החשדות נגד הפצ"רית גרמו בתחילה לרבים להרים גבה ולשאול: "הייתכן? אולי מספיק כבר עם המחשבות הקונספירטיביות הללו?".
מהר מאוד הפכו החשדות התמימים לתדהמה ולזעזוע, כשהפצ"רית הודתה במסמך רשמי שהדליפה לתקשורת חומרים מכפישים כנגד בנינו, אחינו, בשר מבשרנו. לוחמים שהתגייסו למשימה מצמררת.
כעת שאלו את עצמכם שאלה בסיסית: לצד מי אתם עומדים?
אם ביררתם את הפרטים באופן שכלתני והגעתם למסקנה ברורה, אינכם נדרשים לשנות את דעתכם בשום מצב.
התבונה והאמת יובילו, ושום הטיה רגשנית לא אמורה לשנות את דעתכם.
לא מדובר פה באירוע אחד מני רבים של שחיתות; מדובר ברעידת אדמה מערכתית עוצמתית – הרבה מעבר לפרסונה כזו או אחרת – שכמותה לא חווינו שנים.
כשמתווך כזה מתגלה כמוטה, או גרוע מכך, מושחת – כל המבנה קורס
כשאנשי מפתח במערכת שאמורה להגן על החוק, על המוסר ועל הלוחמים – נחשפים כמי שלמעשה רמסו את אלה שעליהם היו אמורים להגן, יש לעצור הכול ולשאול: איך הגענו למצב הזה?
א. העיוות של מתווכי המציאות
הפצ"רית, כמו בכירי מערכת המשפט, התקשורת והאקדמיה, הייתה חלק מהמנגנון המתרגם את המציאות לציבור: מה חוקי, מה מוסרי, מי אשם ומי זכאי.
כשמתווך כזה מתגלה כמוטה, או גרוע מכך, מושחת – כל המבנה קורס.
לא רק שמתווך המציאות לא עשה זאת כנדרש, הוא אף פעל במזיד לשקר, לרמות, לטייח ולעצב מציאות שתשרת את תפיסותיו הפרטיות.
ראוי להסיק מסקנות לגבי מתווכי המציאות הללו.
ב. הפקרת הלוחמים
הפצ"רית אמורה לעמוד כחומת מגן עבור חיילי צה"ל ולהגן עליהם מול רדיפות משפטיות מבית ומחוץ.
אם דווקא היא פעלה בניגוד לאינטרס הזה, הרי שהלוחמים נותרו חשופים וחסרי הגנה; זהו מעשה נורא, הפוגע באמון הבסיסי שבין חייל לשולחיו.
כך לא נראית ממלכתיות וכך לא נראית מערכת מדינתית המחויבת לאזרחיה. כל מי שזעק "עכשיו" ביחס לחטופים בודדים וביקש לשעבד את המערכות הציבוריות לטובת הפרט בצורה חסרת איזון, נדרש לזעוק גם כעת.
מה ההבדל?
ג. קריסת האמון
כיצד אפשר לדרוש מחיילים משמעת, מסירות נפש ושמירה על החוק, כאשר הראש המשפטי בצמרת הצבא מעורבת בעצמה בפרשה פלילית?
את הטיפול בנושא הזה אי אפשר להשאיר לעוד ועדה שתעלה עובש.
הֱיו מוכנים לקמפיין הבא: ערעור הלגיטימציה של מינוי בודקים חיצוניים כי "הם פוליטיים". או חוסר יכולת לבצע חקירה עקב "מצב נפשי מעורער".
ד. התנערות מזהות לאומית משותפת
כשהמערכת המשפטית מתנתקת משורשיה הלאומיים, היא חדלה לייצג את כלל הציבור. את העם, את מורשתו וזהותו הקולקטיביות, שמכוחם היא מתפקדת.
כך תופסת המערכת המשפטית את עצמה כשומרת סף מפני ההמון הברברי האלים, העלול להתבהם באשר הוא המון, וודאי בשעת מלחמה.
הניתוק הזה כבר הופך למסוכן ממש,
והוא מאפיין רבים בתפקידי מפתח במערכות הציבוריות.
הזעזוע הזה מבשר על שבירה של צורת חיים ישנה ועל לידת קומת חיים חדשה המבקשת לצאת לאור
ה. מניפולציות
לפני שנים רבות אמר איש ההגנה אליהו גולומב למנחם בגין את הדברים הבאים: "לא חשוב הדבר אם נירה את הכדור הראשון במלחמת אחים. מנגנון התעמולה הוא בידינו. אנו נכוון את כותב ההיסטוריה ותמיד תהיו אתם המתחילים במלחמת האחים".
כאז כן היום, עפר לפה המעז לדבר כך. אך כדאי ללמוד מכך על הבאות; אין גבול למניפולציות הרגשיות.
ו. "אתם של ישראל?"
בספרו של אמנון לורד 'איבדנו כל אשר יקר היה', כותב לורד כך: "אדם הנשאר מחוץ להתרחשות חוויתית כללית מפתח בהדרגה ניכור ולאחר מכן התנשאות. תחושת העליונות מחלחלת כדי לפצות על החסך החווייתי, ובסוף באה ההתנגדות והמלחמה נגד התופעה הזו, מה שמעניק למנוכר מְלֵאוּת חוויתית משלו".
ז. לידה חדשה
הזעזוע קיים ונוכח ואי אפשר לטאטא אותו מתחת לשטיח.
שורש הזעזוע הוא בשל סיפור לאומי מטלטל, לא בגלל תגובה לא ברורה של הפצ"רית הערב.
הזעזוע הזה מבשר על שבירה של צורת חיים ישנה ועל לידת קומת חיים חדשה המבקשת לצאת לאור.
את שני הצדדים צריך לראות: את כאבי הלידה ואת בשורת הנולד גם יחד.
וברגעי לידה, חשוב מאוד להיות ממוקדים בעיקר, ולא בשום דבר אחר.
