א. תומכי טרור נגד ישראל מככבים בכנסת

שלוש פעמים נחקק ותוקן סעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת. התיקון נועד לכלול במפורש פסילה על "תמיכה במאבק מזוין נגד ישראל". התיקון עבר ברוב של 77 לעומת 18. זה מספיק הסכמה רחבה?

אך אחרי שבית המשפט כפה בפלפולי סרק את זכותם של שונאי ישראל גדולים כמו עזמי בשארה ובהמשך חנין זועבי לככב בכנסת, תוקן הסעיף פעם נוספת כדי לכלול גם התבטאויות בעלמא של תמיכה במאבק מזוין נגד ישראל.

התיקונים האלה לא עוררו מחלוקות חוקתיות עזות בעם ישראל. הרוב הגדול של חברי הכנסת התבססו עליהם כדי לפסול רשימות או ח"כים תומכי טרור לפני בחירות. אך בכל פעם מצאו שופטי בג"ץ תירוץ ליישום מפלה של הסעיף דווקא כלפי יהודים, והרמת הרף שוב ושוב בנוגע לפסילת ערבים שהם תומכי טרור.

בתחילה דרשו "סכנה ברורה ומיידית". אהרן ברק הטיל ספק, שמא תמיכת עזמי בשארה באויב אינה "ברורה וחד משמעית" מספיק.

שופטים דרשו לראות התבטאויות "רבות ותכופות" בעד הטרור. בכל פעם הכנסת תיקנה, כדי להבהיר את כוונתה לבג"ץ. בכל פעם הרף טיפס לשמים כדי שלא יהיה אפשר לפסלם.

לא היה מקרה סמלי ובוטה יותר לרמיסה גסה של הציונות על ידי שופטי העליון נגד יהודים בארצם.

והנה בימים אלה של מלחמה קשה על קיומנו התכנסו חברי הכנסת לתקן את חוק היסוד מחדש, כדי שיכלול גם התבטאויות שאינן "רבות ותכופות", ועוד כמה תיקונים כדי לסתום את הגולל על תירוצי בג"ץ להכשרת תומכי טרור בכנסת. אלא שהפעם ארגוני המחאה ומפלגות השמאל יישרו קו עם בג"ץ. איסור על תמיכה בהשמדת ישראל הפך להיות בעיניהם מדיניות ימנית.

לא היה מקרה סמלי ובוטה יותר לרמיסה גסה של הציונות על ידי שופטי העליון נגד יהודים בארצם

ב. הנגיף הפרוגרסיבי – מבג"ץ לארגוני המחאה

בעצם, הלוואי שהיה הופך למדיניות ימנית בעלמא. אבל ארגוני המחאה מציגים את החוק האוסר על תומכי טרור לכהן בכנסת כחוק שנועד לבטל את המשטר הדמוקרטי. כמה מוּכר. זה הקו המוביל בערוץ המדיה המרכזי של ארגוני המחאה, שם מגייס המשפטן פרופ' יניב רוזנאי, מהקולות הבולטים במחאות השמאל הפרוגרסיבי, להטוטי לשון כדי להציג חוק למניעת תמיכה בטרור כחוק המקדם את ביטול כללי המשטר הדמוקרטי.

עירן הלפרין הוא כוכב נוסף של ארגוני המחאה, פרופסור לפסיכולוגיה חברתית באוניברסיטה העברית. הוא מתמחה בהשפעה על דעת הקהל באמצעות קמפיינים וסקרים. בהשראתו מונפה המחאה נגד הרפורמה המשפטית כך שתייצר במוחות האנשים קשר מובנה בין שמאל מדיני רדיקלי לבין דמוקרטיה. מדינת לאום יהודית היא כנראה לא משוש חייו. לקראת חידוש החוק למניעת ריצת תומכי טרור לכנסת הוא מסביר, שמדובר (כמובן!) בפגיעה מהותית במשטר הדמוקרטי, בביטול זכות הבחירה של הציבור הערבי, והוא קורא לשיתוף פעולה יהודי-ערבי לניצחון בבחירות. הקמפיינים כבר רצים ברשתות.

ג. הפרזנטורים של התנועה הפרוגרסיבית בכנסת

מכאן הדרך קצרה לכנסת. יאיר לפיד אסף את הבריונות האנטי-ציונית של בג"ץ, מגובה במשפטנים ופסיכולוגים אקטיביסטים בשירות ארגוני המחאה, והפך את הכל יחד לצווחה פוליטית מעל במת הכנסת כאילו הימין מבטל את הבחירות.

כדרכו, לפיד משמש פרזנטור של השמאל הפרוגרסיבי בכנסת. הם מכתיבים את הדרך, והוא מגייס את הכושר הרטורי שלו להבהיל את הציבור.

ד. ההיגררות של השמאל הציוני ושל "מיזמי האחדות"

באווירה הכל כך לא נעימה הזו, היה ראוי להקים מיזם המאפשר הגעה לכללי משחק מוסכמים בלי לעשות דה-לגיטימציה למאבק ציוני כל כך בסיסי.

ד"ר עו"ד רעות פינגר-דסברג היא ראש תחום משפט וממשל ב'מרכז מנור' ומובילה את מתווה ההסכמות של כללי המשחק הדמוקרטיים של תנועת 'הרבעון הרביעי'.

פינגר איננה קיצונית כמו הקודמים שתיארתי כאן, היא מתיימרת ליצור חיבורים על בסיס ערכים ציוניים ויהודיים. כמה חבל שהיא לגמרי נסחפה אחריהם. היא מכנה את ההתעקשות למנוע מתומכי טרור לכהן בכנסת "הטרלה עם מניע סמוי להציג את השמאל שיתנגד לחוק כתומכי טרור", ושמטרת החוק האמיתית היא לא להילחם בטרור אלא "להטות את תוצאות הבחירות". לקינוח קבעה שהחוק פוגעני ומעליב את הח"כים הערבים…

זוהי צורת חשיבה פרוגרסיבית קלאסית, שלפיה הציונות בימין היא בסך הכל כלי שרת כדי לשלוט, לדכא ולפגוע באחרים.

חשיבה קונספירטיבית ויהירה.

העיוות הפרוגרסיבי מחלחל עמוק גם לאלה המזדהים כמרכז-שמאל ליברלי ציוני.

ובכלל, איפה ייחוס הכוונות הטובות, שכל כך חשוב בכללי ה'רבעון'?

ככה היא מחפשת הסכמות רחבות??

פינגר מתעלמת מהאופן שבו דחק בג"ץ את הימין לפינה ואילץ אותו בציניות להדק את הניסוח שוב ושוב כדי להשיג תוצאה כל כך אלמנטרית – לא לאפשר לתומכי טרור לככב בכנסת. אדרבה, היא מהללת את בג"ץ כ'שומר הציונות', לא פחות.

לצערי היא לא חלק מהפתרון, היא חלק מהבעיה.

אנחנו בעיצומו של בירור נוקב מאוד סביב הזהות שלנו. השמאל הפרוגרסיבי מוביל מהלך שהוא קוטבי באופן מוחלט למדינת לאום יהודית בארץ ישראל. הצורך לעמוד איתן ולהיבדל מהשמאל הפרוגרסיבי בכל מקום שהוא מחלחל בו הוא צורך לאומי קיומי

ה. מפת דרכים

אנחנו בעיצומו של בירור נוקב מאוד סביב הזהות שלנו. השמאל הפרוגרסיבי מוביל מהלך שהוא קוטבי באופן מוחלט למדינת לאום יהודית בארץ ישראל. הצורך לעמוד איתן ולהיבדל מהשמאל הפרוגרסיבי בכל מקום שהוא מחלחל בו הוא צורך לאומי קיומי.

ליברלים מתונים המאמינים במדינת לאום יהודית צריכים לראות את הנזקים של השמאל הפרוגרסיבי ולהיבדל ממנו. לא להיגרר אחריו, ולא לקרוא למאבק לשמירה על מדינת לאום יהודית, שעד לא מזמן הייתה קונצנזוס, "הטרלה" ו"הטיית הבחירות".

הבירור הזה יצמיח אותנו מחדש, אני בטוח. אך צריך לצלוח את הקושי הזה בעיניים פקוחות בלי למצמץ. והאחדות תבוא.