הצטרפות טראמפ וארה״ב להתקפת ישראל באיראן שינתה את מפת התודעה הישראלית. העיתונות והתקשורת הישראלית במשך שנים הסבירו כמה נתניהו מבודד בעולם וביחסים רעים עם הנשיא טראמפ, רוב התחזיות שלהן היו שטראמפ לא יצטרף למלחמה ושהכל כאן הולך להיות רע. כל הקונספציות האלו קרסו בשעת תקיפה אחת.
בעלי הרשתות החברתיות שמו ללעג את אותם עיתונאים ופרשנים, שדיברו בפאתוס וכמביני דבר, והפכו לליצנים גמורים שאי אפשר להאמין למילה אחת שיוצאת להם מהפה.
אותם פרשנים כמובן הדפו את הביקורת בביטוי הקבוע שיש ״מכונת רעל״, טענו שמתבצע כנגדם ״מסע ציד״ והציגו מסע התקרבנות שלם ברשתות.
איך הגענו למציאות בה התקשורת הישראלית הגיעה לקונספציה כל כך מוטעית מהיסוד, עד כדי עיוורון מוחלט וחיזוי עקום לחלוטין?
הדבר נובע מכמה סיבות, ונתחיל מהשורשית שבהן.
איך הגענו למציאות בה התקשורת הישראלית הגיעה לקונספציה כל כך מוטעית מהיסוד, עד כדי עיוורון מוחלט וחיזוי עקום לחלוטין?
- ״כלב השמירה של הדמוקרטיה״?
אם נשאל כל אזרח ממוצע, ובוודאי עיתונאי, הוא יגיד שתפקיד התקשורת הוא לבקר את השלטון ולהיות ״כלב שמירה של הדמוקרטיה״. מאין נובע הביטוי הזה ומי החליט שזהו תפקידה העיקרי של התקשורת?
הביטוי The press as the watchdog of democracy התגבש במאה ה-19, אך שורשיו במאה ה-18 בתקופת הנאורות וההשכלה, המהפכה הצרפתית והאמריקאית (קשה להבין את התרבות העולמית כיום מבלי להכיר את המאורעות האלו). מושגי החירות וחופש הביטוי נעשו ערכים עליונים המבטאים את הדמוקרטיה.
תומאס ג׳פרסון, מהאבות המייסדים של ארה״ב, כתב "לו הייתי צריך לבחור בין ממשלה ללא עיתונות לבין עיתונות ללא ממשלה, לא הייתי מהסס לבחור בעיתונות". השלטון, שעלול להגיע להשחתה, זקוק גם לגורם שיבקר אותו. לכן, מלבד עיקרון הפרדת הרשויות של מונטסקיה למציאות של רשות מחוקקת, שופטת ומבצעת, קמה רשות נוספת של התקשורת, שהיא הרשות הרביעית, כך הגדיר אותה ההיסטוריון הבריטי, תומס בבינגטון מקולי.
במאה ה-20 התקשורת קיבלה תפקיד מובהק של פיקוח על השלטון בדמוקרטיות מערביות והיא נחשבה כ״שומרת האינטרס הציבורי״ על ידי חשיפת עוולות ציבוריות. עד כאן תקציר היסטורי של המושג עד ימינו.
- תפקידים נוספים של התקשורת
״כלב השמירה של הדמוקרטיה״ אינו התפקיד המרכזי של התקשורת, יש לה עוד כמה תפקידים חשובים. התפקיד שלה הוא העברת מידע לציבור, דיווח על אירועים אקטואליים, החלטות מדיניות והחלטות ממשלה שנוגעות לאזרחים. במשטר דמוקרטי התפקיד שלה הוא גם לעודד ריבוי דעות וקיום שיח פתוח וגם יצירת תרבות פנאי.
מדוע התקשורת העלתה על נס שתפקידה המרכזי הוא כלב שמירה של הדמוקרטיה?
נחזור לדבריו של האב המייסד של ארה״ב שאמר שבמקרה בו הוא צריך לבחור, הוא מעדיף עיתונות בלי ממשלה, בגלל החשש משלטון מושחת. על מה הייתה הביקורת שלו?
השנה הייתה 1787, הוא התייחס לשלטון הריכוזי בצרפת בה המלך לא היה כפוף לחוק ולא נבחר על ידי העם. אסור היה לפרסם שום דבר נגד הכנסיה, האצולה או המלך, לא התקיימו בחירות ולא היה פרלמנט מייצג. אז ודאי שצריך עיתונות שתבקר בתקיפות את השלטון.
אבל מה קורה כשהשלטון מייצג את האינטרס הציבורי, והתקשורת מפסיקה לייצג את העם ומתחילה לייצג בעלי עמדות כוח ושליטה שרוצים להפיל את הממשלה?
תפקיד העם לרסן את כלב השמירה, שמזמן שכח את תפקידו לשרת את העם, שלא יהיה פיטבול רצחני שנושך את הבעלים שלו
- שחיתות ברשות הרביעית
מה קורה כאשר בעלי הון מחליטים להשתלט על הרשות הרביעית, העיתונות, כדי לצבור שליטה ולהגדיר מחדש את ״האינטרס הציבורי״? מה השיטה? הם מתחילים להגדיר מחדש שהציבור הוא מסוכן, ולכן דמוקרטיה היא לא שלטון הרוב, אלא ״הבלמים והאיזונים״ שהם, האנשים הנאורים, מחליטים.
הם טוענים בהפחדה ״ומה אם ישראל תהיה פאשיסטית ונאצית?״, וכדי להימנע מהחשש הזה, שהציבור יהיה נאצי- לשיטת העיתונות, עלינו למסור את הכוח שלנו בידי המושיע, בית המשפט והעיתונות, שיצילו אותנו מעצמנו. הביקורת של התקשורת הופכת למצפן המוסרי, כלב השמירה של הדמוקרטיה (המהותית). על כל האזרחים להודות ולהלל את כלב השמירה ששומר עלינו מעצמנו ומציל אותנו מהשלטון המושחת והמסוכן (שנבחר בצורה דמוקרטית על ידי העם). כך השנים חולפות, והעיתונות מייצרת לעצמה מוסר נאור וקבוצות השתייכות שמי שסוטה מדף המסרים שלהם, מודח ומנודה. אליטה יוקרתית בעיני עצמה שמדברת בתוך תיבת תהודה.
משלטון ריכוזי של הכנסיה חזרנו לשלטון ריכוזי של ׳האצולה המשכילה הנאורה’.
- קריסת הקונספציות
מלחמת ״חרבות ברזל״ התחילה להקריס את הקונספציות כמו מגדל דומינו. הראשונים היו הפרשנים הביטחוניים, הכתבים הצבאיים ואלופי הקונספציה. כיום הכל נשמר בארכיון ואפשר לראות מי אמר ומתי. אך התקיפה של ישראל באיראן והצטרפות ארה״ב להתקפה יצרה את ״יום הכיפורים של התקשורת הישראלית״. התברר שהרשות הרביעית בכלל לא עסקה בשמירה על האינטרס הציבורי, אלא בעיקר באינטרס הפוליטי שלה. הרשתות החברתיות הלכו וצברו תאוצה ומחליפות בהדרגה את ״הרשות הרביעית״, שאין בה חופש ביטוי ולא פלורליזם, אלא בעיקר מינוי מקורבים, עם ״הדעות הנכונות״, סתימת פיות ושחיתויות. הם הפכו להיות לואי ה-16 של צרפת, ממנו הזהיר האב המייסד של ארה״ב. והכול במכבסת מילים יפות של ״שמירה על הדמוקרטיה״.
כיום, אזרחי מדינת ישראל יוצאים לחירות תודעתית לאחר שיעבוד מחשבתי לקונספציות רעות והרסניות, הבחירה החופשית וחופש הביטוי מתרחבים. תפקיד העם לרסן את כלב השמירה, שמזמן שכח את תפקידו לשרת את העם, שלא יהיה פיטבול רצחני שנושך את הבעלים שלו. נצרוך תקשורת בריאה ונבקר תקשורת רעילה, לא ניתן לרשות בלתי נבחרת להגדיר לנו את האינטרס הציבורי.
