השבוע בטקס פרס ישראל, מנחם קלמנזון, גיבור ישראל, נשא נאום שריגש רבים בעם ישראל.
אפשר להתחבר לנאום או לבקר אותו, אך בעיתון 'הארץ' בחרו להדגיש את העובדה שקלמנזון הוא יריב ולא אח.
נעשה סדר:
1.יש גישה 'דתית' שסוברת שאסור להתעסק ברע, או בכל אופן, למעט את העיסוק בו.
יש לגישה זו משפטים רוחניים שתומכים בדרכם, החל מ"הצדיקים הטהורים אינם קובלים", "חושך מגרשים באור ולא במקלות" ו"סור מרע על ידי עשה טוב".
לא ניכנס לניתוח המשפטים האלו וההקשר המלא שם, וגם לא לאומרים אותם- שלחמו כאריות וקבלו גם קבלו נגד החושך שהיה בדורם. זה לא הנושא.
הנושא הוא- האנשים שאוחזים בגישה הזו, לא מתנהלים על פיה.
אם יש גנב שנכנס הפורץ לביתכם האם תעסקו בקירוב לבבות מולו או שתתבעו אותו בבית משפט?
האם כשאתם הולכים לשוק והמוכר מרמה אתכם במחיר, האם על ידי ראיית הטוב כלפיו המציאות תתוקן או שהעוול יעוגן?
האם פדופיל או ביריון שמטריד ילדים יפסיק לעשות זאת אם רק נוסיף טוב בעולם או שמא יש לעצור אותו קודם?

2.נתקדם.
לא רק מעשים רעים פוגעים באנשים אלא גם דיבורים רעים.
אנשי הקבוצה הזו מכירים בכוחם של רעיונות ושל תודעה לשנות מציאות.
כשמדברים נגד ציבור או נגד אנשים זה פוגע בכבודם ויכול גם להתיר את דמם. חז"ל אומרים ששנאת חינם החריבה את בית המקדש.
שנאה זו, כידוע לובתה על ידי לשון הרע על יהודים.
הדתיים יודעים זאת טוב מאוד, לכן כל פעם שרב ידבר נגד יהודים הוא יגונה על ידי הדתיים, גם אם פוליטיקאי דתי או איש תקשורת ימני יעשה זאת- הוא יותקף ויכתבו נגדו מאמרים.
אך למרבה ההפתעה- נגד עיתון ׳הארץ׳ וכותביו, שמלא כל יום בלשון הרע נגד יהודים, לא שומעים שום גינוי.
מוזר, נדמה כי שנאת חינם זהו חטא שרק דתי או ימני יכולים לחטוא בו ולהרוס איתו מדינה.
מדוע גישת ראיית הטוב בלבד ללא איזון לא מיושמת כאשר רוצים לגנות את הרב הראשי, או את נתניהו?
כפי שכתבתי, האנשים שאוחזים בגישה הזו, מיישמים אותה בצורה בררנית ולא קוהרנטית.
מדובר בצדקנים הטהרנים שקובלים רק נגד דתיים. לגישה הזו אני קורא "פציפיזם רוחני", נאיביות קיצונית שחושבת שרע נעלם מהעולם אם מתעלמים ממנו.
אך הם בעצמם נלחמים- נגד מי שמגנה את הרע.
בדיוק כמו הפציפיסטים האלימים שנלחמים באלימות נגד מי שאומר שצריך להלחם באויב רצחני.
גישה נאיבית נוספת טוענת שעיתון ׳הארץ׳ ומחאות קפלן הם לא דבר שצריך להתייחס אליו כי אין להם השפעה על המציאות.

3.האמת היא, שלעיתון ׳הארץ׳ יש השפעה הרבה יותר גדולה ממה שאנשים חושבים, ומי שחי בעולם הפוליטי והתקשורתי יודע. בכירי צה"ל קיבלו את העיתון הזה במשך שנים. וגם כיום הם קוראים אותו.
המושג "מכונת רעל" שנכנס לחיינו משמש בעיקר כתקיפה נגד כל אנשי הימין. אך מכונת רעל יכולה להיות גם דרך "עיתון לאנשים חושבים", שכותבים בו דוקטורים ופרופסורים עם נימוקים שכליים. לכאורה.
בעיקר כשזה מתבצע בהתמדה במשך עשרות שנים, זה מחלחל (׳חלון אוברטון׳) רעל פוגע בגוף שבעתיים אם הועבר על ידי כותב עם תואר אקדמי.
ורעל תודעתי פוגע בגוף הלאומי.
זכרו, לרעיון יש השפעה- לטוב ולרע. (לטענה "אבל יש לו כוונות טובות" אתייחס במאמר נפרד).
"אבל זה עיתון שקוראים אותו מעט אנשים, למה לתת לו חשיבות בכלל??"
תשובה:
זה נכון ש5% קוראים את הארץ. בתוכם – כל השופטים, כל האלופים, כל היועמ"שים
הרבה מאוד הרופאים, כל הפרופסורים,כל האקדמאים, כל הטייסים, כל 8200, כל בכירי השבכ והמוסד.
לא כמות האנשים שקוראים את העיתון קובעת, אלא איכות האנשים שקוראים אותו ומיקומם בקבלת ההחלטות הציבוריות באקדמיה, במשפט ובצבא.

4.זה נכון ש"חושך לא מגרשים במקלות" אבל גם "בריונים לא מגרשים עם פנס".
אין דבר כזה ואקום, יש במציאות טוב ורע. מי שלא קובל ברע, סופו לקבול במי שנלחם ברע, יש דוגמאות לרוב.
הגישה הפציפסטית אינה עובדת. 'איך נלחמים ברע' זה מאמר נפרד, אבל קודם כל צריך לסלוד ממנו ולגנות אותו. גם האנשים שמדברים כל הזמן על אחדות צריכים לדעת שמאמרים מסוג זה, הם הפגיעה הכי גדולה באחדות, ומי שלא כותב נגדם או מדבר נגדם, הוא משתף פעולה עם הכלת הפלגנות ומכונת הרעל.
ביחד ננצח את מי פוגע בעם ישראל ובמדינת ישראל.