א.
שמחת תורה התשפ"ד הייתה נקודת ציון לאומית מטלטלת, כואבת ומייסרת, אמנם, אך גם מבגרת, פוקחת עיניים עיוורות ומהווה הזדמנות להתחדשות בעל כורחנו.
כמו צמח בטבע, שעל מנת לצמוח ולגדול חייב לעבור תהליך התפרקות, וכמו זחל שעל מנת שיהיה פרפר יפהפה חייב לעבור את שלב הגולם, הנראה כמוות; "אל תיראי תולעת יעקב", נאמר בספר ישעיהו.
ב.
חילול השם וביזוי כבודנו הלאומי באותו יום נורא – לעד ייצרב, ככישלון צורב שאסור לנו לטשטשו.
אך הכישלון הזה הצמיח וחידש באומה כוחות חיים, רדומים ופלאיים, שהתפרצו כמו מתוך לוע של הר געש. מתוך מכת חשמל מזעזעת קמה האומה להילחם על קיומה – מלחמה ששלב מרכזי בה הסתיים עתה.
השבתו של רן גואילי הי"ד היום סוגרת מעגל מופלא – השבת 255 השבויים. לא פחות. השבת חטופים מתוך גבורת מלחמה
ג.
יש משהו משפיל ודוקר באופן מיוחד במציאות בה בנינו שבויים בידי האויב הרצחני.
לאומה, החשה באופן טבעי ערבות הדדית 'כאיש אחד בלב אחד', זהו פצע לאומי פתוח – וודאי לאור העובדה שמציאות זו ניתנת לשינוי בפעולה עצמאית. יארך ככל שיארך ולא משנה המחיר; המחיר אותו יידרש לשלם האויב, כמובן.
ד.
השבתו של רן גואילי הי"ד היום סוגרת מעגל מופלא – השבת 255 השבויים. לא פחות. השבת חטופים מתוך גבורת מלחמה.
דווקא על ידי כוחות יבשתיים, על הקרקע, פעולה המבטאת בעוצמה את הגבורה הלאומית הנדרשת: שיטתית, עקבית, ללא ברק וללא יוקרה. רק יזע ודמעות. בעקשנות וללא מורך-לב.
כוחותינו חיפשו יהלום החבוי בתוך הררי אשפה אנושית עצומה. חיפשו ומצאו. וכגודל המאמץ האנושי, כך גודל הסיוע משמים.
בגאווה גדולה על הזכות להיות שותף למאמץ. ללא קיצורי דרך וללא פתרונות קסם.
המערך התומך כולו, טכנולוגי ומתוחכם ככל שיהיה, יכול רק לסייע ולאפשר, לא להחליף. ראוי לזכור זאת לקראת הבאות.
ה.
בעברנו הלאומי לוותה החזרת שבויים לעיתים בטעם מר. הלב מתמלא שמחה, כמובן, בשובו של השבוי ארצה, אך ההקשר והמחירים הכבדים העיבו על שמחה זו לאור ההבנה שעסקת כניעה נכפתה עלינו. עסקה עליה עוד נשלם ביוקר, חס ושלום, בעתיד.
החזרת בננו האחרון מעזה אינה כזאת!
חזרתו של גיבור ישראל רן גואילי הי"ד הביתה, לקבר ישראל, מבטאת בהקשר הרחב 'מוסיקה' לאומית אחרת לחלוטין:
לא מפסיקים עד שמסיימים. בעצמנו בלבד, בנחישות, בגבורה ובגב זקוף. ובמילותיה של טלי גואילי, אמו הגיבורה של רן הי"ד: "סגרנו מעגל, הוא סוף סוף בא הביתה, לא מאמינים. מצאו אותו שלם לבוש במדים שלו. זה דבר מדהים. הגאווה שלנו יותר חזקה מהעצב".
ו.
בעת הזאת כל אדם הבריא בנפשו חש צורך עמוק להודות לכל העוסקים במלאכה. לריבונו של עולם ולשליחיו. לממשלה ולעומד בראשה, למקבלי ההחלטות ולמבצעים הרבים. בחזית ובעורף, בקדמת שדה הקרב ומאחוריו. לפצועים ולמשפחות השכולות היקרות.
לכל מי שפעל וממשיך לפעול למען חיזוק האומה בעת הזאת – ראוי להצדיע.
משמיים יצא, שדווקא עם הרוח הזו נחתם הפרק הזה לקראת הבאות. יכול נוכל להם, בע"ה
ז.
תם אך לא נשלם.
כעת מצפה לנו מאבק עיקש ורציני לא פחות.
מאבק להשלמת יעדי המלחמה עד תום. ראוי לתת אשראי למקבלי ההחלטות אך עלינו לזכור שהמשימה מוטלת עלינו בלבד, ובידינו להשלימה. זה לא יהיה קל, אך יהיה זה הכרחי.
ננצור את הרוח הגדולה של משפחת גואילי.
עמידה בהצלחה במשימות שלפנינו תלויה רבות בתודעה מזוקקת.
