א. מאיפה המושג נולד ומה פירושו?
המושג דיפ-סטייט (Deep state) נכנס לחיינו בעיקר לאחר מינויו של דונאלד טראמפ ב-2016 כנשיא ארה״ב. ההיסטוריון ראיין ג׳ינגראס (Ryan Gingeras) טוען שהמושג הגיע מטורקיה, ופירושו ״סוג של מערכת ממשל מקבילה, שבה אנשים לא רשמיים או לא מוכרים בציבור ממלאים תפקידי מפתח ומיישמים מדיניות שונה מזו של המדינה (דהיינו הממשל הנבחר)״. מצד אחד מדובר באנשים שהמדינה מעסיקה, אך הבעיה היא ש ״הם מבצעים מדיניות המנוגדת ישירות לרוח החוק״.
בשנות ה-90 הצבא בטורקיה שיתף פעולה עם סוחרי סמים וחוטפים כדי לנהל מלחמה נגד מורדים כורדים. לטורקיה יש עבר מפואר של שימוש בעולם התחתון כדי להתמודד עם אויבים מבית ומחוץ.
המושג הושאל לנעשה בארה״ב. שם המדינה לא משתמשת בעבריינים כדי להתמודד עם פורעים, והכוונה היא לקבוצה גדולה בממשל הפדרלי שלקחה לעצמה סמכויות מעבר לכוחה הרשמי והשתמשה בהן נגד נשיא ארה״ב ומדיניותו. טראמפ האשים גורמים בכירים ב-FBI (לשכת החקירות הפדרלית) וב-CIA (סוכנות הביון והריגול המרכזית) שהם חותרים תחת מדיניותו, וגם את התקשורת האמריקנית. הוא גם טבע את המונח ״פייק ניוז״, שלאחר מכן נעשה בו שימוש רחב בעולם כביקורת על התקשורת.
מארה״ב הגיע המושג דיפ-סטייט לישראל. אך כמו שיש הבדל בין הדיפ-סטייט של טורקיה לזה של ארה״ב, כך יש הבדל בין הדיפ-סטייט של ארה״ב לזה של ישראל.
מצד אחד מדובר באנשים שהמדינה מעסיקה, אך הבעיה היא ש ״הם מבצעים מדיניות המנוגדת ישירות לרוח החוק״
ב. האם מדובר בקונספירציה?
כדי לפזר את ענני הקונספירציה שאולי צצים, חשוב קודם להסביר את המנגנון הפסיכולוגי, הסוציולוגי והמדיני שמייצר את הדיפ-סטייט.
מי שמרכיב את הדיפ-סטייט אלו קבוצות כוח שאינן נבחרות, כלומר פקידוּת. בדרך כלל אלו עובדי ציבור בעלי תודעה תרבותית מסוימת (׳חבר מביא חבר׳), שמבינים שהמדיניות שלהם כבר לא תתממש בשיטה הדמוקרטית, דהיינו בבחירות בקלפי, ולכן הם בונים את עמדות הכוח שלהם במקום נסתר מהעין, אך עדיין יש לו השפעה גדולה.
ניקח כמשל רעיון מהמלחמה שאנחנו נמצאים בה: ארגון הטרור חמאס הבין שאם הוא יפעל מעל פני הקרקע הכוח הצבאי שלו עלול להתגלות ואז להיות מחוסל. לכן הוא בנה מנהרות. אין הכוונה חלילה להשוות את פקידי הדיפ-סטייט לחמאס הרצחני, אלא להסביר שכאשר ישנו כוח שרוצה להשפיע, הוא מוצא את הדרכים שלו לעשות זאת, אם לא בצורה גלויה אז בדרך נסתרת ו׳בחסות החוק׳. גם לא תמיד מדובר באנשים שיושבים ומתאמים עמדות ביניהם, ההבנות התרבותיות הסמויות וקבוצת ההשתייכות של הפקידים הן הגורמים המרכזיים שמשפיעים. הדיפ-סטייט מצוי יותר אצל השמאל מאשר אצל הימין, כי השמאל במהותו בנוי על השתייכות למעמדות ועל הדיאלקטיקה של מארקס שטוענת שהעולם בנוי ממאבקי כוח של מדוכאים מול מדכאים. הימין הוא יותר ממלכתי, סולד ממהפכות ומטיף לתהליכים איטיים.
מכתב היועמ״שים, פורום חומת מגן לישראל (בכירי מערכת הביטחון לשעבר) – כל הפקידים הלא נבחרים מוחים על פגיעה בכוחם הפוליטי הבלתי מעורער של חבריהם הפקידים
ג. שורשי הדיפ סטייט בישראל
בעת הקמת מדינת ישראל שלטה כאן מפלגת מפא״י של בן גוריון. כל הפקידות הייתה מטעמו והיא יצרה את תרבות השלטון. בזמנו הונהג פנקס אדום, שלפיו רק מי שהשתייך למפלגה של בן גוריון קיבל הטבות והתקבל לתפקידי מפתח. וכך השמאל, שבנוי על תפיסת עולם של מעמדות, שימר את כוחו. ב'מהפך׳ שהתרחש בעליית הליכוד לשלטון הבין השמאל שבשיטה הדמוקרטית הרגילה הוא כבר לא ישלוט, כי באופן דמוקרטי השלטון נלקח ממנו. בגין, שהיה איש ממלכתי והאמין בתהליכים, השאיר את אנשי השמאל בעולם הפקידותּ ולא החליף אותם באנשיו, מתוך אמונה באמירה האלמותית ״באנו לשרת ולא לרשת״. לכאורה זהו מעשה אצילי מתוך ׳אדיבות של מנצחים׳. אך השמאל, שאינו מאמין במדיניות הימין וחושב שמסורת זה פרימיטיבי, לא קיבל את הדין. הוא בנה לעצמו מנגנוני כוח ושליטה בתוך עולם הפקידות. כל שר שנכנס למשרד ממשלתי ירש את הפקידים שמאיישים את המשרד, המתרגמים את מדיניות השר ל'שפה' שלהם.
ניתן דוגמה אקטואלית ממשרד הביטחון. ראשי מערכת הביטחון מציגים בפני שר הביטחון וראש הממשלה רק אופציה אחת, של השארת החמאס בעזה. לאחר הטבח הם באים בתלונות לממשלה שהעצימה את החמאס. רגע, אבל מיהו הפקיד האמון על מדיניות הביטחון? מדוע הוא אינו מבוקר? רוב הציבור אינו מודע עד כמה – למרות ששרי הממשלה אכן אחראים על המדיניות – בניית המדיניות והדירקטיבה בנויה על בסיס הידיעות שהפקידים מביאים להם. יש להם סמכות ללא אחריות. הפקידים הם בעצם העיניים והידיים של השר, הם מביאים לו את המידע ואת הפרשנות, ועל בסיס זה הוא מקבל החלטות. ברגע שאומרים לכל שרי הביטחון ״עדיף שחמאס מוחלש ישלוט בעזה ולא הג׳יהאד האסלאמי״, זה נשמע מאוד משכנע, במיוחד שכל גורמי הביטחון אומרים זאת ביחד בצורה נחרצת.
האלוף במיל׳ ישראל זיו, המשמש גם כפרשן ויועץ ביטחוני,
מסביר שתפקיד שר הביטחון הוא להגן על הדרג הצבאי מהדרג המדיני
ד. אין מידע אובייקטיבי בפוליטיקה
כדי להבין את מנגנון הדיפ-סטייט, צריך להבין שכל מידע הוא תוצר של פרשנות ותפיסת עולם. אין דבר כזה פקיד 'אובייקטיבי'. אם הגורם הביטחוני רואה במה שקורה ביהודה ושומרון כיבוש זר, הוא יביא פעולות צבאיות לשולחן הקבינט הביטחוני בהתאם לתפיסת עולמו, ואם הוא רואה בעזה את נחלת אבותינו, הוא יביא לקבינט הביטחוני תוכנית לכיבוש עזה.
הטעות של הימין הייתה שהוא היה נאיבי והאמין שפקידי השמאל יממשו את המדיניות של שרי הימין שבראש במשרדיהם. אבל למעשה, הם בנו 'מדינת עומק' (דיפ-סטייט) שדרכה המדיניות שלהם היא זו שמתבצעת, ושרי הממשלה הם רק גורמים שמזרימים כספים למוסדות. יש כיום קמפיין שלם שאומר שהמדינה לא צריכה לממן ישיבות חרדיות, והכל עם גרפים ונתונים. האם מישהו מהקוראים יודע כמה כסף זורם במשרד הביטחון לכל מיני תפקידים לא ברורים? אין שם שום שקיפות, שהרי אין הברכה שרויה אלא בדבר הסמוי מן העין… כמה כסף תאגיד התקשורת מקבל, וגלי צה״ל ו'הבימה'? לתקשורת יש תפקיד חשוב מאוד בעיצוב התודעה. היא מסבירה לנו שהכסף הגדול נמצא רק בכספים הקואליציוניים ובמה שהולך להתיישבות ולישיבות. מישהו כאן יודע כמה כסף המדינה העבירה ומעבירה לקיבוצים?
ניצב בדימוס עמי אשד אומר במסיבת עיתונאים שאיש מהמקורבים אליו אינו יודע מה הדעות הפוליטיות שלו,
חצי שנה לאחר מכן הוא מופיע בהפגנה של מחאת קפלן נגד הממשלה
ה. האקדמיה, יצירת השפה והתודעה
גם לאקדמיה יש תפקיד חשוב בשליטה של השמאל, אולי התפקיד הכי חשוב, משום שהיא אחראית על בניית השפה והתודעה. בשפה שהם יוצרים משתמשים אחר כך הפקידים והתקשורת. למשל המילה ׳הדתה׳ שפרצה לחיינו, שהואשמו בה שרי חינוך ושבגללה נעצר קידומו של עופר וינטר. היא נהגתה על ידי פרופסור יגיל לוי מהאוניברסיטה הפתוחה. יש טענה של אנשים ימניים-דתיים, שצריך לתת לשמאל להיאבק ולשלוט כי הוא קטן מבחינה דמוגרפית. מי שאומר את המשפט הזה אין לו שום הבנה בעולם הרעיונות והתודעה. השמאל אולי מוליד פחות ילדים, אבל הוא בהחלט מוליד תודעה. הוא לוקח את הדתיים ומעביר אותם קורסים, לוקח אותם למכוני מחקר שמסבירים שדמוקרטיה זה לא שלטון הרוב אלא שלטון זכויות האדם עם על ידי בג״ץ. מסבירים לציבור ולפקידים שנבחרי הציבור הם אנשים מושחתים ואינטרסנטיים, ושתפקיד הצבא, השב״כ, התקשורת והאקדמיה הוא להגן על הדמוקרטיה מפני העם ונבחריו. כאשר בראש פירמידת הדמוקרטיה עומד בית המשפט העליון.
לאט לאט שלטון הצללים יוצא מהשליטה של השמאל. הדבר שהכי מפחיד את הצל הוא אור השמש והשקיפות
ו. תהליך היסטורי של חילופי הגמוניה
זו בדיוק הסיבה לכך שהשמאל משתולל עכשיו בגלל פיטורי ראש השב״כ. לאחר שהוחלפו שר הביטחון והרמטכ״ל הלעומתיים, ועכשיו גם ראש המשטרה החשאית (שבאופן מגוחך הפך להיות מגן הדמוקרטיה של השמאל) מוחלף, לאט לאט שלטון הצללים יוצא מהשליטה של השמאל. הדבר שהכי מפחיד את הצל הוא אור השמש והשקיפות, למשל השאלה לאן כל הכסף הולך. הם מצידם מתחילים להאשים את הימין בדיקטטורה באמצעות מניפולציות ודמגוגיה ומאיימים במלחמת אזרחים, עם 'הצדקה מוסרית' שהכל כמובן בשם הגנה על דת הדמוקרטיה וכדי שלא נהפוך כאן לאיראן ולמשטר האייתוללות.
כנגד כל הדמיונות והדמגוגיה האלו צריך להבין את מנגנון הדיפ-סטייט ואת התהליך ההיסטורי המבורך של חילופי הגמוניה, לא בממשלה (זה היה כבר ב-77) אלא במערך הפקידות. התהליך הזה יביא למדינת ישראל יותר חירות אישית, יותר יהדות – ויותר דמוקרטיה.
