א.
מדינת ישראל נמצאת בשעה דרמטית בחייה הלאומיים.
מיהו הריבון? כיצד תיראה המדינה הזו? מה יהיו פניה?
האם תהיה זו מדינה יהודית ודמוקרטית שבה העם הוא הריבון על ידי נבחריו? או שמא יהיו אלה חבורת פקידים 'נאורים' בעלי תפיסה לעומתית לרוח העם?
ב.
זה הוויכוח הגדול, וכל השאר הם רעשי רקע משניים. הידיעה המרעישה על כך שגורמים בשב"כ ניסו לסכל את מינויו של ראש השב"כ החדש הייתה צריכה להעסיק היום את כולנו – בעבודה, במילואים, בפינת הקפה ובתור לקופת חולים.
בכל אתר ואתר. נוער ומבוגרים. דתיים ושאינם דתיים.
לכאורה, אין טלטלה גדולה מזו. זוהי ידיעה שמעידה על חיים תחת משטר אחר מזה שחשבנו.
ומי שותק היום, לאחר כ-24 שעות מרגע פרסום הידיעה?
ג.
כעת שאלו את עצמכם שאלה פשוטה: מה היה במוקד סדר היום הציבורי: האם הידיעה החשובה הזו? או שמא עיסוק חסר חשיבות בוויכוח תורני בין הרב יוסף לרב תמיר גרנות?
האם זה העיקר היום? זו הסוגיה המרכזית בחיינו? או שמא ניסיון סיכול המינוי של ראש השב"כ? האם היום עסקנו בעיקר או בטפל? במה שנוגע לסדרי חיינו הציבוריים או במריבה שתשכח עוד כמה ימים? במהות או בסגנון?
ד.
איננו שופטים. ייתכן ובאירוע שנראה מאוד חמור ומזעזע היה סיפור קצת אחר. יכול להיות.
אך בדרך כלל מספיק שיהיה בדל קטן של מידע מחשיד, כדי לפתוח מהדורות ולהרעיד את המדינה על עצם החשד הקל ביותר למעשה כזה.
מדוע הפעם המרחב הציבורי נדם? במה המהדורות המרכזיות התעסקו? למי היה אינטרס להדגיש ממה מזדעזעים ומתי שותקים?
ה.
ומי שותק היום, לאחר כ-24 שעות מרגע פרסום הידיעה?
ארגוני אחדות למיניהם, כמו 'הרבעון הרביעי' שנוהגים לבקר שחיתויות של פוליטיקאים , שותקים.
ארגון רבני 'צהר', שיצאו להפגין נגד ראש הממשלה רק על סמך חשד לשחיתות, שותקים.
נפתלי בנט, המבקש לאחד את העם, שותק.
נבחרי ציבור מהאופוזיציה שותקים.
מכוני מחקר מסוימים שותקים.
העולם האקדמי, הידוע בעצומותיו המתפרסמות חדשות לבקרים, שותק.
תקשורת מסוג מאוד מסוים – שותקת.
ונשיא המדינה, שלאחרונה דיבר "מדם ליבו", שותק.
המציאות הזו, הגם שהיא מטרידה ולא פשוטה, מפזרת את הערפל מעל חיינו. הכל פשוט יותר להבנה.
ואין שמחה כהתרת ספקות
ו.
בדקו מי שותק היום, ומכאן תסיקו מהם המוקדים המחייבים תיקון ושינוי.
שתיקה ומתן לגיטימציה לחשדות הכבדים הללו מעידים על חוסר נקיון כפיים וצביעות.
בנוסף, הסטת מוקד התודעה למוקדים אחרים בהם כולם מגנים, מתוחכמת מאוד.
ז.
המציאות הזו, הגם שהיא מטרידה ולא פשוטה, מפזרת את הערפל מעל חיינו. הכל פשוט יותר להבנה.
ואין שמחה כהתרת ספקות.
