אם ניתן היה להמתין קצת ולדבר על דברים אחרים שעל סדר היום, היה זה עדיף.
למשל: אישור מינוי ראש שב"כ חדש הערב, הדברים שהתגלו במשפט הכזב של נתניהו, או האמירות הקיצוניות של יאיר גולן.
בקיצור, עוד מוקדם להסיק מסקנות מבלי שרואים את המשמעויות בשטח.
וכמו תמיד: דופק נמוך ואורך רוח.
ובינתיים זכרו – הדחפורים ממשיכים בפעולתם בשיטתיות; לא להפריע בבקשה.
דומה הדבר לאדם המאוכזב מתוצאה של 5 שעות בריצת מרתון, משום שאינו יודע שהרץ הינו אדם עם מגבלות גופניות ונפשיות קשות, וראוי לכל שבח על התוצאה שהשיג
להלן עשר נקודות שיכולות אולי לסייע.
כדרכנו, נתמקד בתהליך המחשבה, ופחות בשורה התחתונה.
א. המסקנה של רבים נגזרת, פעמים רבות, לאור הרצוי האידיאלי הרחוק, ולא לאור המצוי הריאלי האפשרי.
אם אתה מסיק את מסקנותיך על פי קריטריונים של גירוש כל העזתים, התיישבות, והחלת ריבונות בשטחי יהודה ושומרון – אתה מתאכזב מאוד.
אך אם אתה גוזר את מסקנותיך לאור יעדי המלחמה כפי שהוגדרו בראשית המלחמה – תחוש סיפוק רב מאוד ביום הזה. לא תקפוץ לשמים אולי, אבל תהיה מרוצה סה"כ.
ב. ישנם כאלה התופסים את המציאות ככזאת התלויה אך ורק ברצון הטוב של ראש הממשלה לבצע את התוכנית. כאילו הכל תלוי ברצונו וזהו. כל הלחצים מופנים אליו כנהג, במקום לכל אלו המפריעים לרכב הלאומי לנסוע בבטחה. ולכן, לשיטתם, אם "רק" לתוצאה הזו הגענו – זאת אכזבה.
מנגד, ישנם אחרים המודעים לבעיות, למוקשים ולכל הגורמים המפריעים הרבים, מבית ומחוץ, שקצרה היריעה למנותם. על רקע זה, כל יום בו מדינת ישראל מצליחה להחזיק מעמד במלחמה הזו הוא נס ופלא בעיניהם, והם מודים על כך מאוד.
דומה הדבר לאדם המאוכזב מתוצאה של 5 שעות בריצת מרתון, משום שאינו יודע שהרץ הינו אדם עם מגבלות גופניות ונפשיות קשות, וראוי לכל שבח על התוצאה שהשיג.
ג. בהנחה שחמאס יסכים לתנאים של עסקת טראמפ (מה שכלל לא בטוח): דמיינו שבשמחת תורה התשפ"ד היו אומרים לכם שאלו תהיינה התוצאות של המלחמה כעבור שנתיים. האם הייתם שמחים על כך או מתאכזבים? כעת זכרו, שעם הזמן הקשיים השונים רק הלכו והתווספו, ומכאן – הסיקו את מסקנותיכם בהתאם.
ד. בלי תנאים
"זו או התיישבות, או התקפלות" היו מי שטענו. ואחרים בעבר: "או מצור – או כישלון"; ועוד שאר תנאים כאלה ואחרים.
התנאים האלה אינם ראויים. נכון וחשוב להציב עמדה מקצועית ומוסרית מבוססת ונכונה; לא נכון הוא להציב תנאים. הצבת תנאים, גם אם הם נכונים באופן תיאורטי, לא מאפשרת גמישות ואינה מתחשבת באילוצים הרבים הקיימים במציאות.
דרוש קו עדין המציג את העמדה הנכונה והראויה, אך לא טוען שאם זו לא תתממש – אזי "נכשלנו כישלון מחפיר חס ושלום".
וכי הדם הרב של לוחמנו הגיבורים, שנשפך, לא הביא אותנו להישגים כבירים? ומה תחשוב אלמנה או אם שכולה על משפט כזה? וכי נגזר עליה לדעוך מבלי להרים את הראש חלילה?
יובהר – הלוואי תקום ותהיה התיישבות, והלוואי והיינו מטילים מצור; אך גם אם לא – נתמודד, נעמוד זקוף ונביט קדימה.
דרושה נקיטת אחריות, ולא יצירת מפח נפש מסוכן.
ה. תפקידים שונים לאנשים שונים. יש את אלו שחשוב שיסמנו את החזון הגדול אליו שואף עם ישראל, ללא הנחות וללא ויתורים, ולכן יבקרו את ההסכם. וטוב שאחרים ידגישו דווקא את השיקולים המבטאים ריאליזם קר, הלוקח בחשבון את ההווה והעתיד הקרוב.
כל אחד ותפקידו, כל אחד ושליחותו.
הדבר החשוב עליו יש להקפיד הוא שבשום פנים ואופן לא יחלישו האמירות את האומה ברגעים הגורליים הללו.
ו. תקדים מסוכן או מדינאות חכמה
יש הטוענים שהצהרה על ויתור כלשהו הינה חמורה, בחינת הסכמה היוצרת תקדים מסוכן לקראת הבאות. כמו 'נאום שתי המדינות' של נתניהו. מנגד יגידו אחרים שמדובר דווקא במלאכת מחשבת של מדינאות לתפארת, שהייתה צריכה לתמרן ולפרוץ את הלחצים של אובמה בזמנו. הצבת יעדים לא ריאליים אותם לא יוכל האויב למלא היא לפיכך מעשה חכם, והמציאות תוכיח אם היה זה צעד נבון, אם לאו.
מי צודק? שאלה טובה. נשמור אותה לעיתוי אחר, אך הנושא ראוי לדיון רציני ושקול ולא לפסקה קטנה במאמר.
אם מחצית העם היתה תובעת כיבוש והתיישבות, אז יתכן שהיינו במקום אחר. לא נורא. אף על פי כן מתקדמים, למרות הכל. בשמחה ובדריכות
ז. הקפידו לעשות הבחנה חשובה בין אלה הרואים את האויב כפי שהוא, לבין אלה העושים לו אידיאליזציה שקרית כפי שאירע בהסכמי אוסלו.
אם אתה מבין שהאויב אכזר, מרושע, תאב דם ורצחני, ובכל זאת אתה מתמרן בשדה המדיני בעיניים פקוחות, זה דבר אחד.
אך אם אתה חושב שהאויב הזה הפך לפיה טובה שוחרת שלום, אתה מבולבל עד העצם והמעשה המדיני שלך רקוב מן היסוד.
לאור זאת, ההתעקשות על חיסול החמאס ושלילת המדינה הפלסטינית ראויים להערכה, ומעידים על לקיחת סיכונים מחושבים.
ח. בזהירות הראויה
המגבלות, התודעתיות בעיקר, של צמרת צה"ל, מקשות מאוד להכריע עד הסוף את המלחמה הזו.
פצ"רית דומיננטית המחמירה הרבה מעבר לנדרש, תפיסה פרוגרסיבית של היוהל"ם, חוסר הבהירות המוסרית בהכרעה בין חטופים לניצחון, קריאות מפורשות של 'לשעברים' לסרב פקודה, ועוד.
יתכן, רק יתכן, שבמציאות התודעתית הרעועה הזאת, ההסכם הזה – אם יתקבל על ידי חמאס – יפתור עבורנו את הפלונטר המורכב בו אנו מצויים. ימים יגידו.
ט. הכל תלוי בתודעה
אמנם התקדמנו מאוד ואל לנו להיות כפויי טובה, אך טרם הכרענו את התפיסות הנפסדות שהביאונו עד הלום.
אם מחצית העם היתה תובעת כיבוש והתיישבות, אז יתכן שהיינו במקום אחר. לא נורא. אף על פי כן מתקדמים, למרות הכל. בשמחה ובדריכות.
בכל מקרה עברנו בינתיים ממצב של בידוד מדיני למציאות שבה החמאס מבודד ונדחק אל הקיר, אפילו על ידי תומכיו.
י. כדאי לזכור שלא אלמן ישראל, גם לקב"ה יש תוכניות. אויבינו לא יהפכו לחובבי ציון. דרך ארוכה לפנינו. נעשה את שלנו, וסיוע ממרום יופיע בע"ה.
גמר חתימה טובה.
