א. לאחר שנה ושבעה חודשים בשבי המפלצות בעזה, שוחרר בשעה טובה החייל עידן אלכסנדר.
ייתכן שנסיבות השחרור המרגש נמצאות ברקע ומשפיעות במידה מסוימת על התחושות של רבים.
היינו רוצים להיות בעלי עוצמה וכוח לאומיים משמעותיים, בעלי חירות ועצמאות, ומתוך כך לשחרר את החטוף בעצמנו ולא בסיוע ישיר של נשיא ארצות הברית.
ייתכן.
אבל נניח לנקודה הזו כעת, נטפל בה בעיתוי מתאים יותר.
האירוע הזה מרגש מאוד, משמח, עוד לפני שעוסקים בפרטים.
ב. ברשתות החברתיות ובפרסומים רבים נשמעו אנשי שמאל רבים, שבמקום לשמוח בפשטות על שחרורו של אלכסנדר, יהיו הנסיבות אשר יהיו, שמחו לאידה של הממשלה והעומד בראשה – נתניהו.
הם בחרו לעקוץ אותו בנבזיות על כך ש״טראמפ הוכיח לנו״ שהוא אינו יכול, שהוא מנהיג חלש, ואפילו נאמרו דיבורים כאילו אינו רוצה כלל בשחרור חטופים.
ג. מהיכן מגיעה החמיצות הזו? השמחה לאיד הזדונית הזו? וכי לא ראוי שביום שכזה נשמח כולנו יחד בסולידריות פשוטה?
זה לא ייגמר אפילו אם מחר בבוקר ישוחררו כל החטופים, אם תימצא תרופה לסרטן וכולנו נאריך ימים עד לאינסוף. כל עוד השלטון בידי הימין – שום דבר לא שווה
ד. אז בואו נדבר על ׳מקורות החמיצות׳, שאותם נפגוש גם בהמשך, משום שזהו דפוס הפעולה והחשיבה של השמאל. ודאי של מעצבי תפיסותיו. כדאי להיפרד מחשיבה נאיבית, המחילה על ברי הפלוגתא מהשמאל הפרוגרסיבי את אותם דפוסים שלנו.
ה. הייאוש והדכדוך שהשמאל מקדם מהווים שמן סיכה על גלגלי המהפכה. הם יוצרים את הדלק הנפשי והמוסרי הדרוש לשינוי רדיקלי.
השמאל הרדיקלי לא מסתפק בשיפוץ המציאות – הוא מבקש לערער, לפרק ולבנות מחדש.
כדי להצדיק מהפכה כזו, צריך להציג את המציאות הקיימת כבלתי נסבלת.
וזה לא ייגמר אפילו אם מחר בבוקר ישוחררו כל החטופים, אם תימצא תרופה לסרטן וכולנו נאריך ימים עד לאינסוף. כל עוד השלטון בידי הימין – שום דבר לא שווה.
ו. הדכדוך והייאוש יוצרים תודעת מצוקה:
הרי אם הכול "בסדר" – אין הצדקה לפעולה רדיקלית. הדכדוך יוצר את התחושה שהמערכת רקובה, אכזרית וחסרת תקנה.
ז. הייאוש והדכדוך מצדיקים אקטיביזם לוחמני:
חברה שמפנימה עוד ועוד מסרים, שוב ושוב, כאילו העולם קורס – מרשה לעצמה יותר. לפרוץ נורמות, לשרוף גשרים, להאשים את הימין בלי גבולות, ברשעות.
׳מה יהיה?׳ – יהיה טוב! זוהי האמירה הפשוטה המהדהדת מחיינו
ח. הייאוש והדכדוך מחלישים את הקיים:
כשציבור מאבד תקווה – קל יותר לשכנע אותו לוותר על הסדר הישן ולאמץ חזון חדש, גם אם הוא קיצוני.
ט. הייאוש והדכדוך יוצרים יתרון מוסרי מלאכותי:
הייאוש מוצג כעדות לרגישות מוסרית. מי שלא מדוכא – הוא כנראה אדיש, שותף לעוול, או "נאיבי".
י. הבסיס התודעתי הזה, המגיע משורשי החשיבה השמאלית, הועצם מאוד על ידי הפרוגרס וביתר שאת על ידי המהפכן סול אלינסקי, בספרו ׳כללים לרדיקל׳ (לא נרחיב בכך כעת, אבל חפשו קצת בארכיון האתר).
ואף על פי כן, רבים בעם ישראל עדיין שמחים, אופטימיים ומלאי חיוניות גדולה, למרות ועל אף כל קושי ומשבר.
׳מה יהיה?׳ – יהיה טוב! זוהי האמירה הפשוטה המהדהדת מחיינו.
ברוך השב הביתה, עידן אלכסנדר היקר.
בע״ה עוד ישובו שאר החטופים, ואת האויב נמחץ עד דק.
יהיה טוב.
