https://open.spotify.com/episode/1Yuhwm20RrSLupO2T9RVMp?si=cfb9f6896b9b426e
השוואה בין תחקירי 'עובדה' חושפת את הכפילות ביחס של התקשורת למפקדים כמו עופר וינטר לעומת קצינים אחרים. האם מדובר בעיתונות חוקרת או בהנדסת תודעה מוסווית?
ציווי דתי
בהמשך, עומרי אסנהיים שואל את וינטר על המכתב ששלח לחייליו לפני מבצע "צוק איתן", אותו מכתב שעורר סערה ציבורית ואף פגע כנראה בקידומו של וינטר בצה"ל. "וינטר פקד על לוחמיו לצאת לקרב מתוך ציווי דתי ואלוהי", טוען אסנהיים בתחקיר. מדובר בסילוף ומניפולציה בוטה: וינטר מעולם לא פקד על חייליו לצאת לקרב מתוך ציווי דתי ואלוקי. המכתב הוא תפילה להצלחתם ולהצלחת עם ישראל. אין בו כל ציווי, לא דתי ולא אלוקי, וההבדל הוא תהומי.
"לא היו פקודים שחשבו שזה לא בסדר?" שואל אסנהיים את וינטר במצח מכווץ, שוכח שרק לפני כמה דקות הוא הרצה לוינטר על כך שמפקד יכול להורות לקצין מה להגיד לשר הבטחון ומה לא, גם כשזה נוגע לבטחון ישראל וחיי לוחמים. "מה זה מעניין אותי כחייל לוחם בגבעתי?" תוהה אסנהיים, כשוינטר מסביר לו על עומק הקשר היהודי של לוחם למורשתו – ואת זה שואל אסנהיים אחרי השביעי לאוקטובר, אחרי שכל עם ישראל ראה במו עיניו עד כמה החיבור והקשר היהודי של צבא היבשה עמוק ומשמעותי, ועד כמה הוא מחזק את רוח הקרב ואת הדבקות במשימה.
לאחר הטפות המוסר הללו, נזכר אסנהיים לדבר על הלחימה של גבעתי תחת וינטר ב"צוק איתן" שהייתה "מזהירה, מקורית ופורצת דרך", אך הוא לא נותן לכך יותר מדי זמן מסך ומיד עובר לספר איך רגע אחרי המלחמה, וינטר מתחיל להגרר לחקירות פליליות על פרשות שהתגלו כעורבא פרח. אסנהיים לא מניד עפעף לנוכח ההפקרה של הקצין המצטיין, ועל כך שצה"ל פירסם כי וינטר קיבל הערה פיקודית – למרות שזה לא היה ולא נברא ווינטר יצא ללא רבב – אלא מגדיל בשקל תשעים ושואל: "מדובר ביותר מדי הסתבכויות, למה הכל קורה לך??" וכמובן ששאילתא בנושא בכיוון של צה"ל והמטכ"ל ויחסם המחפיר לקצין מצטיין מאן דכר שמיא.
מדובר בסילוף ומניפולציה בוטה: וינטר מעולם לא פקד על חייליו לצאת לקרב מתוך ציווי דתי ואלוקי. המכתב הוא תפילה להצלחתם ולהצלחת עם ישראל. אין בו כל ציווי, לא דתי ולא אלוקי, וההבדל הוא תהומי
תמונת מראה
בכדי להבין עד כמה עמוקה ההטייה הפוליטית והנדסת התודעה של אסנהיים ו'יהיה טוב', בואו נלך רגע לתחקיר אחר של אסנהיים, שפורסם ב-2019 בתוכנית 'עובדה'. מדובר בתחקיר על שני מבצעים של שייטת 13 שהסתבכו. הראשון הוא מבצע ההשתלטות על משט המרמרה, והשני עוסק במבצע בסוריה שנכשל כשלון חרוץ. בתחקיר שוחח אסנהיים עם קצינים שהשתתפו במבצעים הללו, בעודם שוטחים בפניו את מחדלי הפיקוד בפרשות ואת הטיוח של התחקירים. היחס שמקבלים שני הקצינים הללו מאסנהיים הוא כמרחק בין שמים וארץ לעומת מה שזכה לו וינטר ב'יהיה טוב'.
"אתה חייב שמישהו יעצור את זה, מתחנן לאלוהים שזה ייעצר וזה לא נעצר" פותח את התחקיר קולו של סרן עומר ענבר. הצופה מבין מיד שהאנשים הטובים בסיפור הם הקצינים המרואיינים. "לוחמי השייטת וסיירת מטכ"ל שהיו שם לא ישכחו את הכשלון המבצעי ולא את ההשתקה וההסתרה שאחרי" מכריז אסנהיים בפתיחת התחקיר, וכל בר-דעת מבין בצד של מי נמצא המראיין.
"למה אתם לא צועקים, מה קורה אתכם?" תוהה סרן עומר ענבר. "יש אווירה של שתיקה, לא שואלים שאלות קשות, לא מסבכים את המצב" אומר ד', מפקד בשייטת. "אנשים מפחדים לדבר, להגיד את האמת ולהביע את דעתם" אומר סרן זיו גרשוני. "או שאתה מתיישר או שלא".
בואו נבדוק רגע מה טוענים הלוחמים והקצינים בתחקיר הזה: הם מייחלים למפקדים אמיצים, שלא יסכימו עם תרבות הטיוח וההשתקה שמתגלה בתחקיר, שלא יישרו קו עם המערכת באופן אוטומטי; הם מבקשים את אותה הדמות של קצין כמו וינטר, שאסנהיים מתעקש להוציא כטראבל מייקר וסוס פרוע שיורה לכל הכיוונים. איך אומרים? הכל עניין של פוזיציה.
בתחקיר של 'עובדה', אסנהיים מזוהה לחלוטין עם הביקורת של הלוחמים ולא מוצא לנכון להטיף מוסר לקצינים, שבחרו לעקוף את המפקדים הישירים שהורו להם ליישר קו, פנו לדרג בכיר יותר ואחר כך גם לתקשורת.
"הקצינים שידברו כאן החליטו שאי אפשר יותר לשתוק", מסביר אסנהיים. "הם יחשפו מסכת של שקרים והסתרות, טיוח גדול ומגיע עד לצמרת". הוא אף מגדיל ומרים טלפון למפקד חיל הים שהיה אחראי על המבצעים, האלוף רם רוטברג, ומקשה עליו בשאלות, גורם לו להתפתל. ואם לא די בכך, אסנהיים מתקשר לשופט טירקל שהיה אחראי על ועדת החקירה בנושא המרמרה וגורם גם לו להזיע, כפי שראוי שייעשה בתחקיר עיתונאי. מדוע בתחקיר אחד אסנהיים רואה את עצמו כמי שמשמש פה ללוחמים ולקצינים שביקשו לחשוף התנהלות שערורייתית של הדרג הבכיר בצבא, בעוד שכשוינטר חושף עוולות ושקרים של אותו דרג ממש, אסנהיים רואה את עצמו כמגן על הדרג הבכיר ולא טורח לאתגר אף אחד מהם בשאלות קשות?
בבחירה בין כל אלה לבין אג'נדה פוליטית, ברור לכל שגם מבחינת אסנהיים יש מנצחת אחת בלבד
כשאסנהיים מראיין את רס"ן זיו גרשוני, קצין שייטת מצטיין, הוא מביא לוחם שמעיד כי גרשוני הוא "פרסונה לא שגרתית, קצין לא קל לעיכול", אבל "כשאתה יודע שהוא המפקד אתה הולך בלי לשאול שאלות". חשוב לאסנהיים להבהיר עד כמה זיו גרשוני הוא קצין שלוחמיו מעריצים וילכו אחריו באש ובמים, למרות שאת הפיקוד שמעליו גרשוני בהחלט מאתגר. וינטר לא זכה לכך בראיון שלו. רק הבעייתיות הודגשה, אף לוחם לא צולם מעיד על המפקד הנערץ, למרות שככל הנראה יש אלפים של לוחמים שחשים כך.
כשאסנהיים מתאר את התחקירים שהצבא עורך על שני המבצעים שכשלו, הוא מכריז כי "נחשפת תמונה מטרידה. מישהו מתעקש לעצב מחדש את האמת". האם זה לא מה שעושה אסנהיים עצמו כאשר הוא נועץ את הבעיה של השיחה בין וינטר ובנט בנושא המנהרות, בכך שמדובר בשיחה של קצין עם פוליטיקאי, ולא במידור הדרג המדיני ע"י הפיקוד הבכיר של הצבא? הן גרשוני והן ענבר בוחרים (כראוי) לעקוף את מפקדיהם הישירים ולפנות לדרגים גבוהים יותר כדי להתריע מפני העיוות של התחקיר, ולנסות לתקן את המערכת. התחקיר של אסנהיים מגבה אותם לגמרי, בעוד שכשוינטר מתאר פעולה כמעט זהה, הוא מקבל הטפות מוסר ותוכחות.
"הגיבורים של הסיפור היו שמחים להשאר בחושך, אבל מלבד לסכן את חייהם באומץ בקרבות קשים תחת אש, הם חונכו על עוד ערכים: חשיבות התחקיר, היכול ללמוד מטעויות והנאמנות לאמת. ובבחירה בין השתיקה לאמת יש מבחינתם מנצחת אחת בלבד", מסכם אסנהיים את התוכנית של עובדה.
אני מניחה שגם עומרי אסנהיים חונך על אותם ערכים: חשיבות התחקיר, נאמנות לאמת, עיתונות הוגנת ואובייקטיבית; אך בבחירה בין כל אלה לבין אג'נדה פוליטית, ברור לכל שגם מבחינת אסנהיים יש מנצחת אחת בלבד.
