עשר הערות על הפסקת האש בלבנון

א. אם אתם שייכים למחנה הלאומי ומבקשים את החזרת כבודנו הלאומי, אליכם דברים אלו מכוונים.

החזרת הכבוד הלאומי היא נושא גדול ועמוק. זה לא עיסוק בקטנוֹת ובאגו.

החזרת הכבוד הלאומי כוללת בין היתר את פירוק אויבינו לרסיסים, יצירת הרתעה מול שכנינו וניצחון מהדהד למרחקים, שיבשר לעולם שהאריה קם מרבצו.

ב. אין צורך להתייחס להערות הנלוזות מהשמאל, המגחיכות, עוקצות בזלזול את ראש הממשלה ושמחות לאידו – כפי שמופיע בתמונה – כאילו מדובר באדם פרטי שהפסיד במשחק קלפים בין חברים, או כאדם המייצג חלק מהעם ולא את כל האומה הנמצאת במלחמה.

זוהי התייחסות בזויה וקטנה המתעלמת מהמרכיב הלאומי המשותף, ובכך חושפת את פרצופם האמיתי של כל מיני טיפוסים, המעדיפים שמדינת ישראל תפסיד יותר מאשר שעם ישראל ינצח תחת הנהגת נתניהו.

ג. אז אם אתם חשים מרירות ואכזבה מבחינה לאומית בעקבות ההסכם, זה מעיד על בריאות.

ההסכם מבחינה צבאית-ביטחונית בלבד הוא הסכם רע מאוד. מיותר לרדת לפרטים פה ולפרט מדוע.

כל אזרח מבין זאת בפשטות. שוב, מבחינה צבאית בלבד.

ד. אבל אנחנו לא ילדים ומבינים שיש עוד כמה דברים מאחורי הקלעים.

לנהל את מדינת ישראל זה עסק מסובך, הדורש מהמנהיג להיות שחקן שחמט מדופלם. להשקיע מחשבה ומאמץ נחושים וארוכי טווח, ולא לפעול רק מתוך ראייה קצרת טווח.

ההתמודדות היא בזירות רבות. פנים וחוץ כאחד: חימושים, מציאות כלכלית, הפוגה לכוחות, החלפת שלטון בארה״ב, החלפת צמרת הצבא, איום הזוי בהוצאה לנבצרות, לחץ בינלאומי ועוד.

ה. אז מה עושים בכל זאת?

״אנחנו לא יודעים כלום״. כך אומרים רבים, אבל זה לא מדויק.

דבר אחד אנחנו כן יודעים, בוודאות: בשנה האחרונה קנה נתניהו ביושר את הקרדיט המגיע לו על עמידה נחרצת כנגד כל העולם. כפשוטו.

מי דמיין שהמלחמה תימשך זמן כה רב תחת שלטון פרוגרסיבי נורא בארה״ב מחוץ ולמרות מערכות לעומתיות מבית?

התמרון הזה של נתניהו מעניק לו אמון ואשראי ציבורי לכך שמדובר בהפסקת אש בלבד.

לא מפני שמישהו אומר זאת, אלא כי רבים בעם חשים זאת בפשטות. זה כמו לתת אמון ביועץ ההשקעות שלך למרות ההפסדים, לאור ההצלחות המתמשכות עד כה.

כך מחזיקים חשבון מורכב ולא פשטני המנסה להחזיק את התמונה הרחבה. קריאה לילד בשמו מצד אחד, ומצד שני הבנה שיש פה עוד כמה שיקולים

ו. נכון, לחזור להילחם לאחר הפוגה של 60 יום זה לא פשוט. זה לא יהיה קל מהרבה בחינות. ברור.

אך בחשבון הכללי ראוי לתת אמון שההחלטה מושכלת ונובעת משיקול מחושב ואחראי.

ז. אז מה, נשב בבית בחיבוק ידיים? ודאי שלא.

נמחה, נכתוב, נזכיר, נפגין ונעשה כל שביכולתנו. אבל הכל מתוך רצון לדחוף קדימה, לא מתוך רצון לביזוי ולהשפלה כפי שעושים במחוזות אחרים ובאולפנים קטנים.

הנהגה נדחפת מרוח העם ומושפעת ממנה מאוד.