מאיפה בכלל נתחיל בניתוח של הטירוף המוחלט הזה?
איך חלק מציבור שמשלם מחיר כה יקר במלחמה, הרבה מעבר לחלקו היחסי באוכלוסייה, שמתנדב לכל יוזמה ונרתם לכל משימה – איך הוא מוכן למסגר את עצמו בנקיפת מצפון הזויה על כך שאינו מגיע לכיכר החטופים, או שאינו נושא סיכה צהובה? איך, למען השם? איך??
מתי כבר יתיישר הגב והציבור הזה יפסיק להתחנף, להתנצל ולהצטדק?
א. הסיפור הזה מעיד על בעיה פסיכולוגית קשה של חלק מציבור יקר. זו לא רק תמימות. זו עבדות.
הרי לפני רגע חזרתם מהמילואים, או מבית העלמין; ממחלקת השיקום, מהאזכרה, מחסימת הסיוע ההומניטרי של צו 9, מקריאת תהילים משותפת או מימי העיבוד של המחלקה לאחר סבב המילואים הרביעי. אבל מה זה לעומת ענידת סיכה צהובה? חסרי רגישות שכמותכם.
ב. ההשתתפות ב'אירועי הסולידריות' הניטראליים לכאורה, שכאילו אינם חלק מהקשר, זו איוולת.
כל אירוע כזה רק מעלה את מחיר החטופים, מקשה על החזרתם ומוסיף משקל מיותר על כתפי הממשלה המנסה להוריד את המחיר בבזאר עם השטן. למה זה קשה להבנה?? אולי כי השכל קצת פחות עובד?
ג. המפגשים ה'תמימים' במרחב הציבורי מורידים את מפלס השכל ומעצימים מאוד את בלוטות הרגש. ויהיה לזה מחיר יקר.
כשמגיעים לקנות אוטו יד שניה מסוחר ממולח, כדאי מאוד שהילדים והאישה לא יצעקו: "אבא, תקנה נו, זה ממש מה שחיפשנו". גם אם הנושא והנותן יתנהל בקשיחות ספרטנית, הסוחר הממולח – בטח אם הוא רוצח שפל – כבר הבין עם מי יש לו עסק.
ד. "אבל זה מוריד מחיצות ומסייע לאחדות". נניח. לא ניכנס לזה כרגע. חוסר היכולת לראות את ההשלכות הרבות מעבר למפגש המקומי מעיד על נאיביות קיצונית ועיוורון. דומה הדבר לאדם שדואג היטב לחדרו הפרטי בטיטניק, חש שהוא פועל באצילות ממש, אך בפועל הוא מטביע את הספינה, או לפחות לא מסייע בהצלתה.
ה. כיכר החטופים מייצגת מסר. היא לא שייכת לאו"ם.
כך גם השלטים הצהובים והסיכה הצהובה על דש הבגד.
וכל מי שאינו מצהיר בריש גלי על תביעת ניצחון ורק על ידי כך לשחרר חטופים על פי מסרי 'פורום תקוה' למשל, בעצם מחזק את התפיסה הנגדית המהודהדת מכל פינה – 'עסקה בכל מחיר'.
ואם כל החלקים בחברה הישראלית – גם כאלה שמצופה מהם לייצג נחישות, חוסן ויציבות נפשית – נופלים, מה לנו כי נלין על נבחרי הציבור כשתגיע עסקה רעה ומופקרת?
ו. רבנים ואנשי תורה אמורים להיות אנשים ששכל קר וצרוף מנחה אותם ושולט ברגש המתעתע. שכל, היודע לבתר בסכין מנתחים את השיקולים השונים וההכרחיים מבלי להיות מופעל על ידי רגשנות. 'ודל לא תהדר בריבו'.
מה קרה פה, שאנשים שאמורים להוביל באחריות את קהילותיהם מושכים אותם לעבר רגשנות-על-סטרואידים, וממילא לפגיעה בטווח הארוך בעם ישראל??
כבר שילמנו מחירים יקרים על עסקאות מופקרות. בעת הזאת דרושים אנשים עם עצבים של ברזל, לא של קורי עכביש.
ז. המחשבה התמימה (או היהירה) כאילו ניתן לשלוט במסרים, בהשפעות העקיפות, בהשלכות הרחבות, במסגור האירוע ועוד, דומה למי שחושב שיוכל להשתלט על סוס פרא לאחר שיעור אחד ברכיבה וללא כל אמצעי הגנה וזהירות. תודו – זה מאפיין חלקים מהציבור המסור והאידיאליסטי הזה.
ח. מדיניות ציבורית מתנהלת על פי מה שנתפס בציבור כלגיטימי.
לעיתים, כשמנהיג רוצה לקדם מדיניות כלשהי, הוא פונה למעצבי דעה ולאנשים שזו מומחיותם. ככה קידמו את אוסלו, את הגירוש ואת עסקת שליט.
וזה מה שעושים גם עכשיו. לאן אתם חושבים שמופנים כל המשאבים האדירים שגויסו לכך?
ואם כל החלקים בחברה הישראלית – גם כאלה שמצופה מהם לייצג נחישות, חוסן ויציבות נפשית – נופלים, מה לנו כי נלין על נבחרי הציבור כשתגיע עסקה רעה ומופקרת?
כדאי להפנים: אם מישהו לא מקבל את העובדה שיש לך דרך אחרת לחשוב על חטופים/ זכויות אדם/ מערכת המשפט/ הכרעה צבאית וכו', ואונס אותך לחשוב רק על פי שיטתו – אין פה שום אחווה ואחדות. רק עבדות
ט. הקמפיין הזה מצליח מעל ומעבר למצופה משום שמי שמקדם אותו הם סוכני השפעה מתוך הציבור הדתי עצמו.
זהו הרגע שבו מי שמעוניין בעסקה בכל מחיר מחכך ידיו בהנאה צרופה.
לא רק שיתוף פעולה פסיבי והגעה לכיכר, אלא אפילו נקיפות מצפון ורגשות אשמה "כי לא אכפת לכם…".
מטורף לחלוטין!
כדאי להפנים: אם מישהו לא מקבל את העובדה שיש לך דרך אחרת לחשוב על חטופים/ זכויות אדם/ מערכת המשפט/ הכרעה צבאית וכו', ואונס אותך לחשוב רק על פי שיטתו – אין פה שום אחווה ואחדות. רק עבדות.
אתה מרצה אותו בכניעתך. אתה לא בן חורין. תתמודד.
י. בקשת סליחה
סליחה מ'פורום תקוה' וצביקה מור. סליחה ממשפחות שכולות שבניהם נהרגו כדי לאתר חטופים. סליחה מפצועי צה"ל שנפצעו עקב מאמציהם במלחמה. סליחה ממשפחות שכולות שלא מצליחות להתמודד עם האובדן ואינן זוכות לחיבוק ראוי וסיוע. סליחה ממשפחות חטופים המנוצלות בציניות.
סליחה מראש הממשלה על חוסר יכולתנו לעמוד במבחן הזה ולתבוע ממך – כדי לסייע לך – גבורה עד הניצחון המוחלט.
סליחה מעם ישראל כולו.
