א. המציאות מבלבלת, נכון
איך פתאום כל זועקי 'ברית המשרתים' חזרו והתהפכו לתוך קמפיין סרבנות נלוז – בזמן שהמדינה מכריזה על גיוס מילואים כדי להכריע את אויבינו ולשחרר את שבויינו?
מה קורה פה? עד שהסבירו לנו שיש כאלו המחזיקים את ביטחון ישראל – 'המשרתים', המבקרים את אלו שלא עושים כך – פתאום אותם אנשים ממש מחלישים את ישראל מול אויביה, שוב??
ואלה הם האויבים שבאינספור חקירות סיפרו, שמה שחיזק אותם לצאת לבצע את הטבח ולהמשיך להילחם ולא להיכנע, היו הקולות ששמעו מהתקשורת הישראלית ומפי הבכירים בדבר התפרקות הצבא ומוסדות המדינה!
אז איך כל זה מסתדר יחד?
בואו ונזיז עוד קצת את וילון הנדסת התודעה.
מה שמתחולל אצלנו בשנה האחרונה, החל מקמפיין 'ברית המשרתים' וכלה בקמפיין 'מסרבים!', הוא מתקפה מרקסיסטית נגד הזהות הלאומית, הציונית והיהודית שלנו
ב. המרקסיזם – מזהות למעמדות
המרקסיזם הוא פילוסופיה מהמשפיעות ביותר בכל ההיסטוריה האנושית, הן בהשפעה רעיונית והן בזו המעשית, עד היום ממש.
היא קרויה כמובן על שם ההוגה היהודי המתבולל, קרל מרקס.
מה שטמון בלב ליבה של פרדיגמת החשיבה המרקסיסטית הוא הסתכלות על המציאות בתור מאבק מתמיד ונצחי בין מעמדות – המדכאים והמדוכאים.
יש למרקסיזם גרסאות רבות, אבל המבט הציני על העולם כזירת מאבקים בין מעמדות מומצאים, לצורך ליבוי השנאה החברתית, הוא המשותף לכל הגרסאות.
המרקסיזם בהופעה המעשית שלו הוא אלים מאוד, והוא מאחד ומשעבד מאות מיליונים סביב שנאה מדומיינת. מי הם אויביו העיקריים של המרקסיזם? הזהויות.
מדוע?
מכיוון שהמרקסיזם מנסה לסכסך את החברה על ידי מלחמת מעמדות, ולשם כך הוא חייב לפרק את הזהויות, שהן ההפך ממעמדות.
מסובך? בכלל לא.
מספר דוגמאות להמחשה:
המרקסיזם בגרסתו הפמיניסטית-רדיקלית, למשל, טוען שבמקום לייחס חשיבות לזהות המשפחתית, שבה יש תא גרעיני אוהב והרמוני של אבא, אמא וילדים, צריך לייחס חשיבות דווקא למלחמת המעמדות העולמית בין מעמד הגברים למעמד הנשים. "נשות העולם! התאחדו נגד הגברים המדכאים!"
נשאלת השאלה – האם זאת אמת? האם מי שמרגיש את עיקר השייכות, ההרמוניה, האחריות והאהבה לאישתו – הוא בעלה, או דווקא מירב מיכאלי ומורן זר קצנשטיין, יוזמת 'מצעד השפחות' המטורלל?
בכלל… מעניין מה הן יחשבו עליה כשיראו שהיא בוחרת ללכת עם מטפחת על שערה.
זהות נוספת שהמרקסיזם מנסה לפרק לאורך השנים כדי להחליפה במעמדות היא הזהות הלאומית, שאותה הוא מחליף במעמדות של 'עשירים ועניים', 'בורגנים ופרולטריון', 'אקלימיסטים ומכחישי אקלים', 'BLM מול לבנים' ועוד ועוד.
באופן כללי, מרקס מציין ב'מניפסט הקומוניסטי' במפורש שלוש זהויות עיקריות שהן אויבות לתורתו:
א. המשפחה המסורתית. ב. הזהות הלאומית. ג. הדת והאמונה.
וכך, אויבתו הגדולה ביותר של מרקס היא זו המבטאת יותר מכל את הזהויות המשפחתית, הלאומית והאמונית – היהדות.
"יותר משהקומוניזם הוא מלחמה בעשירים, הוא מלחמה ביהדות" – הוא משפט המיוחס למרקס.
האם הימנעות החרדים מלהתגייס מחשש לזהות היהודית שלהם – ולא משנה אם אתה מסכים עם שיטתם – מעצבנת אותך יותר מאשר ההסתות של השמאל לסרבנות בשם מרד במעמד ה'מדכא' אותם?
ג. בין מעמדות מדוכאים לאחריות מתוך זהות
מה שמתחולל אצלנו בשנה האחרונה, החל מקמפיין 'ברית המשרתים' וכלה בקמפיין 'מסרבים!', הוא מתקפה מרקסיסטית נגד הזהות הלאומית, הציונית והיהודית שלנו.
הוגי הקמפיין אומרים דבר פשוט: לא עוד זהות לאומית-יהודית שמלכדת אותנו, זו שהחזירה אותנו לכור מחצבתנו, נחלת אבותינו, אדמת אלוקינו.
אמור מעתה: אינך שייך לזהות היהודית, אלא ל'מעמד המשרת'. איתך נמצאים הדרוזי, הבדואי והנוצרי. אך כמובן שלא בן דודך החרדי.
אכן, כבודו של גר תושב אמיתי ושל בן נח המחליט באמת לקשור את גורלו בעם ישראל, במקומו מונח.
אך לעולם אין הוא חזק יותר ממעגל הזהויות.
לכולם יש חברים טובים בתיכון, אבל באמת אין כמו הורים.
ולכולם יש חבר דרוזי מהצבא, אבל ברגע האמת אתה יהודי.
אולם, על פי הפילוסופיה של הקמפיינים האחרונים, 'המעמד המשרת' מנוצל באופן ציני על ידי 'המעמד הלא משרת', שבו הוא חייב להילחם כדי להשתחרר מהדיכוי המעמדי שלו.
אם 'המעמד הלא משרת' לא יפסיק את הדיכוי, אזי אנו, 'מעמד המשרתים' המדוכא, נמרוד במעמד המדכא, כמו שמרדו הפרולטרים בבורגנים, כמו כל מרד צבאי ואזרחי בהיסטוריה, ואז נתפוס את מוסרות השלטון.
ד. מה כואב לך?
האם הימנעות החרדים מלהתגייס מחשש לזהות היהודית שלהם – ולא משנה אם אתה מסכים עם שיטתם – מעצבנת אותך יותר מאשר ההסתות של השמאל לסרבנות בשם מרד במעמד ה'מדכא' אותם?
התשובה לשאלה זו היא נייר לקמוס נהדר לשאלה כמה מפרדיגמות החשיבה הכי יסודיות שלנו הן יהודיות, וכמה מהן הן מרקסיסטיות.
בע"ה.
