חלק א
לאחרונה מדברים על בחירות אפשריות בקרוב, ורבים הם השחקנים המתחממים בצידי המגרש הפוליטי.
כדאי להחיל את העקרונות שיוצגו להלן על טיפוסים וארגונים רבים ולהחליט על כנותם בהתאם, למשל: יועז הנדל, מתן כהנא, ארגון צהר, ׳הרבעון הרביעי׳, ׳אל הדגל׳, ואחרים.
המרכזי שבהם הוא כמובן נפתלי בנט.
ננתח את מסריו של האיש כאב-טיפוס למוליכי השולל הפוטנציאליים, בבחינת "מי שנכווה ברותחין נזהר בצוננין".
מוליך השולל לא מפספס שום הזדמנות לחשיפה. הוא חורש את הארץ לאורכה ולרוחבה, פוגש לכאורה את כל עם ישראל ומדבר על כל מה שברור מאליו. כאילו אומר: "אני אחזיר את ה'ביחד' המשותף לעם ישראל, התקווה שאבדה עוד תשוב". או: "עם של גיבורים ראוי להנהגה אחרת", ועוד.
מוליך השולל מפזר סיסמאות עטופות בצלופן על אחדות, סולידריות וישיבה נוסטלגית משותפת סביב מדורה. הוא ישלב כמובן מסרים מהמורשת, מתובלים בשירי ארץ ישראל הישנה והטובה, יישאר על הגדר, רגל פה רגל שם, ויברח מכל סוגיה נפיצה שתמקם אותו במחנה פוליטי מוגדר.
לסיום, הוא כמובן יתקוף את ההנהגה הנוכחית על כך שהיא "מפלגת בינינו ואינה עוסקת באחדות".
בקיצור, מוליך השולל הפך מפוליטיקאי מתוחכם לקאוצ'ר, המחלק עצות בחינם לכל דורש.
כל מי שלא מטפל במוקשים שעל הכביש אלא רק צועק על הנהג, הוא שרלטן!
איפה הבעיה?
מעבר לאינפנטיליות המציגה איש פוליטי, הנדרש להיות קשוח ומתוחכם, כמדריך מחוייך במתנ"ס – חשוב לשים לב לכלל הפשוט לזיהוי מוליכי השולל:
כל מי שלא מטפל במוקשים שעל הכביש אלא רק צועק על הנהג, הוא שרלטן!
דרך חיינו הציבורית זרועה מכשולים, מוקשים ומהמורות; נבחרי הציבור תקועים בפקק ענק, ולא חשובה כעת הסיבה מדוע.
במציאות הכאוטית הזאת, לצעוק בפראות רק על הנהג – כלומר ראש הממשלה – "סע כבר!" זוהי תרמית המבקשת לברוח מהתמודדות אמיצה עם הבעיות הגדולות של חיינו ולהישאר על הגדר.
אגב, פעם הוא דיבר אחרת: "שקד תנצח על בג"צ, בנט ינצח את החמאס". זו הייתה סיסמת 'הימין החדש', כידוע.
במדינת ישראל מבוצעת מזה שנים רבות הפיכה שקטה, שבין השאר העבירה את הריבונות מידי העם אל חבורת משפטנים חסרת מעצורים. עוד דונם ועוד עז בשדה הציבורי.
במצב הזה, כל שיח על מדיניות כלשהי הופך להיות משני לגמרי.
כשאתה תקוע בפקק ענק ללא דלק ומים, עם משפחתך המותשת ברכב המקרטע – זה מגוחך לדבר גבוהה גבוהה, בפאתוס, על יעד כלשהו.
קודם תתמקד בהסרת המכשולים והמוקשים הרבים מהדרך. לאחר שתסקל את אבני הנגף מנהר החיים הישראליים, המים יזרמו כמעט מאליהם בטבעיות.
יתרה מזו:
בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ הפך את מציאות חיינו לאנרכיה מוחלטת. המריבות והמחלוקות מתעצמות והולכות דווקא על ידי מי שאמור ליישב אותן – בית המשפט.
כך יוצא, שבמקום שיח ציבורי על פשרות והבנות חברתיות, מקודמת שוב ושוב התפיסה של 'יקוב הדין את ההר'.
כשמיעוט שמאל רדיקלי יודע שאין לו שום צורך בשכנוע ובהידברות ושדלתות בית המשפט פתוחות בפניו להכרעה אלימה, אין שום סיכוי שיתפשר. הוא רק יקצין עוד ועוד.
כל עוד המוקש הזה לא הוסר, שיח על אחדות הוא שקרי וציני.
מי שמבקש כנות, אחדות ושלום, ראוי לו להוכיח במעשים שפניו אכן לשלום. רק בפעולה נחושה ואמיצה נגד כל כך הרבה מחרחרי ריב ומדון שחצו כבר כל קו אדום, תוכח הכנות
חלק ב
בספרו של יובל בלומברג "מלכודת אוסלו" מתואר מפעל הרמייה והשקר שבו היתל בנו אחד מגדולי צוררי עמנו. הספר מתאר כיצד "הסכם השלום" המפוקפק היה למעשה ניסוי ציני הזוי בבני אדם.
ערפאת ימ"ש הציג עצמו שוב ושוב כטווס הפורש נוצותיו בהתרברבות, כאילו אומר, 'ראו כמה יפה אני'.
מצד אחד פיזר סיסמאות על שלום, סיום הסכסוך והכאב של 'שני הצדדים'; והשמיע בנאומיו הציניים את כל מה שהאוזן הישראלית התאוותה לשמוע.
מצד שני, החזיק למעשה את ארגוני הטרור בכיסו כקלפי מיקוח לשימושו. כנות כוונותיו והצהרותיו הייתה צריכה לבוא לידי ביטוי במלחמת חורמה תקיפה מול ארגוני הטרור, שהמשיכו ברצחנותם.
הם היו צריכים לצאת אל מחוץ לגבולות הגזרה של "הסכמי השלום"; משלא הוצאו, הוכחה יום יום ושעה שעה המניפולציה הזדונית.
אנשים כנים ואמיצים מקרבנו היו צריכים להתעקש על כך, אך בחרו להמשיך לשקר לעצמם.
ערפאת כאמור לא נלחם בהם כלל, הוא אִפשר להם להמשיך בשלהם.
גינוייו, אם היו, נעשו מן הפה אל החוץ בלבד.
דמיון מצמרר
כעת, שימו לב לדמיון המצמרר. אנו עוסקים בזיהוי מוליכי שולל מניפולטיביים, כן?
ממש כמו פועלו הציני של ערפאת – כך, להבדיל, פועלים מוליכי השולל אצלנו.
במקום לגנות בתוקף, להילחם מלחמה נחושה, להוציא מחוץ לשיח ומחוץ למרחב הלגיטימציה את כל אלו שקידמו סרבנות – למשל אלו שהשתמשו במיצגים נוטפי דם, או טענו ש"המדינה הורגת תינוקות כתחביב" – הם מאפשרים להם להמשיך להתנהל באלימות מחד, ומאידך ממשיכים לדבר גבוהה גבוהה על אחדות.
את הפרקטיקה הנלוזה הזו המחיש ממש בקולו ח"כ רם בן ברק ממפלגת 'יש עתיד' בשיחה עם פעילי מפלגתו שפורסמה בערוץ 14 לאחרונה. לדבריו, ח"כ איימן עודה הוא 'דרעק וחא', אבל פסילתו עלולה להוביל לפסילת מפלגות ערביות ובלעדיהן "נגמר הסיפור שלנו בבחירות".
אותה גברת בשינוי אדרת. כאז כן עתה.
'כרסום יסוד הדמוקרטיה'
"אלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה הישראלית. יש לגנות אותה, להוקיע אותה, לבודד אותה. זו לא דרכה של מדינת ישראל. בדמוקרטיה יכולות להיות מחלוקות, אך ההכרעה תהיה בבחירות דמוקרטיות". כך אמר יצחק רבין ז"ל בנאומו האחרון בכיכר מלכי ישראל בהפגנת 'מחנה השלום'.
מי שמבקש כנות, אחדות ושלום, ראוי לו להוכיח במעשים שפניו אכן לשלום. רק בפעולה נחושה ואמיצה נגד כל כך הרבה מחרחרי ריב ומדון שחצו כבר כל קו אדום, תוכח הכנות.
עד אז, עשו טובה, עשו סיבוב על מישהו אחר.
