א. לפני שניגשים לשאלת העמדה הראויה בסוגיה הזו, ראוי לנקות את רעשי הרקע שאינם מאפשרים לגבש עמדה סדורה. נדרש לעמוד יציב ולא להיות ׳מופעלים׳ ממה יאמרו בתקשורת על כך.

כמו בסוגיות רבות, התהליך, צורת המחשבה והניתוח חשובים לא פחות מהתוצאה שבסוף – האם אתה תומך או לא תומך בהתערבותו של טראמפ.

ב. שנית, כדאי להניח על השולחן שני מושגים מקדימים:

צביעות וטהרנות.

צביעות, או דו-פרצופיות, היא צורת התנהגות המתיימרת להציג כלפי חוץ תכונות אופי או התנהגות מוסרית נעלות, כאשר בפועל אין הדבר תואם את המציאות.

טהרנות מוגדרת כגישה נוקשה, אידאולוגית או מוסרית, ששואפת לשלמות ולעקרונות "טהורים" – בלי פשרות, גמישות או הבנה למורכבות האנושית.

בעולם מתוקן, לכל הפחות משפטו של נתניהו היה צריך להידחות על ידי המערכות עצמן מיד לאחר טבח שמחת תורה, לא על ידי נשיא ארצות הברית

ג. למה המושגים הללו חשובים, אתם שואלים?

משום שמי שכל מפעל חייו היה פעילות למען התערבות זרה בריבונות הישראלית, רץ להוציא את דיבתנו רעה כשזה התאים לו, קרא לביידן ׳לשמור עלינו׳ מפני נתניהו והרפורמה המשפטית ועוד, לא יכול כעת לטעון נגד התערבות כזו כשזה לא נוח לו. ואם הוא פועל כך, הוא מניפולטור וצבוע.

טהרנות משמעה פעולה על פי חוקי מוסר נוקשים, הלקוחים ממעבדות סטריליות חסרות מפגש עם החיים ומורכבויותיהם.

טהרנות מצויה לעיתים בחינוך ילדים, ביחסים בינלאומיים ובחזיתות נוספות. אויבינו למשל הם אומני הצביעות והטהרנות:

הם חוצים כל קו מוסרי בסיסי; רוצחים, אונסים ושוחטים, ואחר כך טוענים טענות בשם מוסר וזכויות אדם כדי להגביל אותנו. כמו לירות מתוך אוכלוסייה ו'לבנות' על תפיסות 'מוסריות' וטהרניות מצויות שימנעו השבת ירי משום שמדובר ב"אוכלוסייה אזרחית".

זו בדיוק אותה פרקטיקה.

ד. אז מה, אתה בעד ההתערבות של טראמפ?

זו כלל לא השאלה.

אני רק טוען טענה פשוטה: כגודל ההיכרות האינטימית עם פערי ההבנה, עם העוול, השחיתות והמחיר הנורא עקב פעילות זדונית של מערכות המדינה, בדגש על מערכת המשפט, כך הפתיחות לשמוע ולשקול פתרונות לא קונבנציונליים. אם הבן שלך מכור לסמים, מסכן את עצמו ומזיק לסביבתו, לא תמהר לפסול בטהרנות פתרונות לא קונבנציונליים לשיפור המצב, רק כי הם לא "לפי הספר". כמעט כל פתרון יילקח בחשבון, תוך דיון מעמיק ושקילת כל הצדדים בכובד ראש.

ה. האם יש אמת, או שהכל ׳נרטיבים׳?

בעולם מתוקן, משפט נתניהו כלל לא היה מתקיים. רוב מוחלט של מי שמצוי בפרטים ואינו נגוע בפוזיציה פוליטית יודה בכך.

בעולם מתוקן, לכל הפחות משפטו של נתניהו היה צריך להידחות על ידי המערכות עצמן מיד לאחר טבח שמחת תורה, לא על ידי נשיא ארצות הברית.

היש אדם הגון שלא נשתבשה עליו דעתו החושב שזהו מצב ראוי, שראש הממשלה נדרש לקבל החלטות הרות גורל בריכוז ובקשב לאחר שמוחו מוסט שוב ושוב לעיסוק בזוטות?

מתנהל פה מסע זדוני מתמשך המפריע למדינת ישראל לנצח את אויביה. לא פחות.

שנאת הזהות הלאומית והיהודית מתנקזת כבר שנים לשנאת נתניהו, עד כדי פגיעה בביטחון ישראל.

גם מתנגדיו הישרים היו צריכים לתמוך לפחות בדחיית תיאטרון האבסורד הזה.

ו. מאז הקמת מדינת ישראל מעורבות בענייניה ישויות זרות.

לעיתים באופן ישיר, לעיתים באופן עקיף על ידי ארגונים ועמותות עם מימון אדיר שקשה לדמיינו.

חפשו למשל בגוגל על 'קבוצת המשבר הבינלאומית, הציבור הדתי לאומי והסכסוך הישראלי פלסטיני' (קישור יצורף לאתר) ותתרשמו עד כמה ההשפעה עמוקה ורצינית.

זוהי רק דוגמה קטנה כמובן. ממש טיפה בים.

ז. רון פונדק, מאדריכלי ׳הסכם אוסלו׳ שהיה אחד האירועים הכי גדולים של התערבות ממשלות זרות בענייני מדינת ישראל, מצוטט במסמך הזה כך: "אני רוצה שלום כדי שתהיה 'ישראליות'. השלום איננו מטרה בפני עצמה. זהו אמצעי להעביר את ישראל מעידן אחד לעידן אחר, לעידן של מה שאני מחשיב כמדינה נורמלית. 'ישראליזציה' של החברה במקום 'ייהוד' שלה יאפשרו לשלב את הלאומיות היהודית, שגשוג התרבות הישראלית, הפרדת הדת מהמדינה ושוויון מלא למיעוט הערבי בישראל".

דבר אחד ברור: אם תמכת בעבר בהפעלת סנקציות ומנופים על מדינת ישראל כשזה התאים לך, אתה כרגע לא צד בדיון. איבדת את הלגיטימיות להביע עמדה

ח. לפני מספר שנים חוקק חוק חובת גילוי לגבי מי שנתמך על ידי ישות מדינית זרה, המוכר בציבור בשם ׳חוק השקיפות׳.

מטרת החוק היא "להגביר את השקיפות בנוגע למימון פעולתן של עמותות וחברות לתועלת הציבור בישראל על ידי ישויות מדיניות זרות". בתיקון לחוק נקבע כי נתמכים שעיקר מימונם מתרומות של מדינות זרות יחויבו לציין זאת בפרסומים ובדוחות שהם מעמידים לעיון הציבור, וכן במקרים מסוימים שבהם הם עומדים בקשר עם נבחרי ציבור ועובדי ציבור.

לחוק הזה התנגדו 34 חברי כנסת. נחשו לאיזו השקפה פוליטית הם שייכים ומדוע התנגדו.

ט. אז מה המסקנה, בקיצור?

התשובה דורשת שיקול דעת, אחריות, שליטה בעובדות, חוכמה והסתכלות עתידית על השלכות אפשריות.

אבל אי אפשר לדחות את הדברים או לקבלם בשטחיות תוך דיוני אינסטנט ברשתות החברתיות.

דבר אחד ברור: אם תמכת בעבר בהפעלת סנקציות ומנופים על מדינת ישראל כשזה התאים לך, אתה כרגע לא צד בדיון. איבדת את הלגיטימיות להביע עמדה.

י. נקודה אחרונה למחשבה: ייתכן שאם הציבור השייך למחנה הלאומי, שהוא הניזוק העיקרי, היה חד, תקיף, מודע לגודל העוול ופועל להסרת המוקש הזה בצורה נחושה, כלל לא היינו נדרשים להתערבות של איזה 'אח גדול' מעבר לים. כמו תמיד, זה מתחיל בתודעה ציבורית רחבה.

בינתיים (בקריצת עין), אולי כדאי שיוחזר הקמפיין המדגיש את ההכרח שלא לפגוע במערכת היחסים עם בת בריתנו שמעבר לים, ודי לחכימא ברמיזא.

כך או כך, גם בקרב הזה ננצח.