א. הרמטכ״ל לשעבר מוטה גור כתב בספרו ׳פלוגה ד׳, כי מבחן ההתנדבות הוא אכזרי מאוד. לאחר שהתנדבת אין לך זכויות מיוחדות. תפקודך חייב להיות חד, חריף ומקצועי. ואם תיכשל באופן קולוסאלי, לא תוכל להביא לידי ביטוי את כל זכויותיך עד לאותו כישלון, משל היו חיסכון בבנק בו אפשר להשתמש לאחר הפסד כספי גדול.
בבת אחת יימחקו לך זכויותיך. חריף.
ב. משמעות הכישלון הזה אינה ביזוי והשפלה חלילה כלפי הרמטכ״ל, גם אם המחיר היה מצמרר ונוראי. אך מנגד, גם חנופה מיותרת וחיבוק מוגזם אינם במקומם. הם עלולים לפצוע ולהכאיב למשפחות שכולות רבות.
אל תהיו אצילי נפש על גבן הפצוע.
דרושים דיוק, זהירות ויחס ענייני, וודאי ביחס הציבורי בפרהסיה.
דרוש גם יחס נוקב, מקצועי, ענייני ובלתי מתפשר בנוגע לתחקור הנדרש להיעשות, בלי שום עיגול פינות.
ג. רבים מנסים כעת לנצל את ההזדמנות – ולדחוף לכך, שאחרי שהרמטכ״ל ומפקד פיקוד דרום התפטרו, מצופה כעת מראש הממשלה להתפטר.
זו כמובן ציניות.
אם דרג שנבחר על ידי העם צריך להתפטר, על כך יחליט העם בלבד. ודרג ממונה (מפכ״ל, מנכ״ל ורמטכ״ל) ימשיך או יסיים את תפקידו אם יחליט על כך מי שהם כפופים לו. יחי ההבדל הקטן.
הרמטכ״ל החדש צריך להיות בראש ובראשונה אדם מקצועי האוחז בתפיסה ראויה לאור אלפי שנות היסטוריה צבאית קלאסית, ולא בתפיסות פוסט-מודרניות
ד. אם הרמטכ״ל היה עומד במטרות המלחמה מעל ומעבר לציפיות, המרירות והחמיצות היו נמתקות מעט, למרות המחיר הנורא.
אבל לאחר 15 חודשים ישנה תחושה קשה של תפיסת ביטחון כושלת, שגורמת ליציאה וכניסה שוב ושוב לאותם מקומות שבהם כבר היינו.
זה לא מקרה, זוהי התפיסה המונחלת בצה״ל כבר שנים ונובעת מעולם רעיוני לקוי, ולא זו העת להרחיב בכך.
ה. הרמטכ״ל החדש צריך להיות בראש ובראשונה אדם מקצועי האוחז בתפיסה ראויה לאור אלפי שנות היסטוריה צבאית קלאסית, ולא בתפיסות פוסט-מודרניות.
בנוסף ראוי שהוא ייצג את העם, ולא ייצג אליטה שחצנית המנותקת מהעם.
תנאי סף נוסף הינו הבנה שהרמטכ״ל לא צריך לחנך את העם ולהטיף לו מוסר, אלא לעסוק בתפקידו בלבד: להכריע ולהביס את האויב.
ונקודה חשובה נוספת: שהוא יעריץ את העם ויתפקד מתוך תחושה שהוא ׳עבד לעם קדוש׳, לא פחות. ועל כך גאוותו.
ו. כשבוחרים רמטכ״ל, לא בודקים את מידת התאמתו על פי רמת ה׳יידישקייט׳ שלו, כפי שעשו רבים כאשר תמכו במינויו של הלוי כי יש לו ׳כיפה שקופה׳.
השיקולים רציניים יותר.
למשל: האם הוא תומך בתפיסה הרואה ביחסים הבין-לאומיים תוצר של הסכמים, חוזים ובריתות, או של כוח, עוצמה ואינטרסים. האם הוא רואה חשיבות בצבא יבשה או בצבא הייטק, ועוד.
ז. ולסיכום: אנו חיים בתקופה שבה בכל יום מתרחש אירוע היסטורי. ייתכן שהיום הזה, לאחר כניסתו של טראמפ לתפקידו כנשיא ארה״ב, יאיץ תקופה של טיפול בדיפ-סטייט המקומי.
וסביר להניח גם שהיום החל הקמפיין לסיום המלחמה ולהפלת הממשלה כי ״גם הם חייבים לקחת אחריות״.
נחזיק ראש, ימים גדולים לפנינו.
